2007-01-09
הלהקה הגרמנית הוותיקה הזאת יצרה פה אלבום שאני פשוט לא מסוגל לתאר או לפשט לז'אנר אחד ספציפי. הם לקחו מרכיבים מכל מיני ז'אנרים ועשו סלט מעניין, יוצא דופן, אבל מעניין.
הלהקה, שהתחילה דרכה בגרמניה ב- 1990, הוציאה חמישה אלבומים לפני זה הנוכחי, ולמרות שלא יצא לי לשמוע אותם בעבר, בהחלט מעניין יהיה לשמוע אם הם תמיד עסקו באותו שילוב מאד לא סטנדרטי של סגנונות שהם עושים כאן. השיר הראשון – Fireship, הוא כבר דוגמא לכל מה שיכול להיות מוזר בלהקה, ואכן קורה.
השיר משלב ריפים שהיו יושבים בדת' מטאל עם כאלו שלקוחים יותר מט'ראש, עם מנה גדושה של גרוב, יחד עם גראולים עמוקים של דת' מטאל, וטקסטים עגומים ודי מתוחכמים של דום. הבנתם כבר את העניין, קשה מאד לומר בדיוק מה הם עושים. הסאונד, אגב, מעולה; הוא מלוטש וברור, אך יחד עם זאת מאד מופשט ונקי, כזה שמזכיר להקות מסוימות משנות התשעים.
הקטעים שבהם הלהקה באמת יוצאת מכל משבצת ברורה, הם אלו שבהם היא עושה שימוש בגיטרות אקוסטיות, כמו בשיר Destroy Your Life, שמשלב את הגיטרות השקטות עם מקצב תופים, והכי מוזר – שירת גראול. בשעה שרוב הלהקות השפויות בעולם לא היו עושות מיקס מוזר כזה, והולכות על שירה גותית נמוכה עם הגיטרות האקוסטיות, החבר'ה האלה ממשיכים עם הגראול הנמוך גם בקטע הזה, ומשהו בדיוק כמו כאן לא חושב שיצא לי לשמוע לפני כן.
יש רגעים שבהם הם הזכירו לי את
Gorefest (בייחוד באלבומים האחרונים שלהם), בשיר Black יש ריפים פשוטים ומלאי גרוב שיושבים עם שירה הגראול הנמוכה ובהחלט מהווים משהו ייחודי, כמו שהלהקה ההולנדית ההיא עשתה בזמנו.
אני חייב שוב לציין לטובה את הטקסטים של הלהקה, במקום להתעסק בנושאים סטנדרטים לדת' כמו שחיטה ומוות, ובנושאים אופייניים לדום, כמו ייאוש ו...מוות, הם נוגעים יותר בקיום האנושי, בהרהורים פנימיים יותר, הכול מרגיש יותר אישי ואמיתי ממה שמגבלות הז'אנר בדר"כ מכתיבות.
בגדול יש כאן משהו לכולם, לאוהבי דת' וט'ראש, וגם לאנשי הדום, אבל מצד שני יש פה גם דברים שירחיקו כל אחד מאלו. בגדול הייתי ממליץ לתת לאלבום שמיעה בעיקר למטאליסטים קצת יותר הרפתקנים שרוצים לשמוע משהו מאד, מאד לא סטנדרטי.
אלון מיאסניקוב
