2006-12-24
הלהקה הפינית הזאת מתוארת כלהקת ט'ראש, אבל אל תצפו לאיזה Exodus כאן, אמנם השירה הצרחנית, על סף הגראול, מזכירה חלק מהזמן את Mille איש
Kreator, אבל בגדול מדובר כאן בניאו ט'ראש שקרוב יותר ללהקות כמו
The Haunted ו-
Hatesphere עם יסודות לא פחותים של מטאל מלודי. בסיכומו של דבר, זה אלבום שמריח כולו מאיכות, יכולת נגינה מרשימה ביותר של חברי הלהקה, שירים כותבים טוב, וסאונד חלק ומושלם שנותן את כל הדגשים הנכונים במוזיקה.
החל מהאינטרו שפותח את האלבום הכיוון הכללי ברור, ט'ראש מתוחכם למדי שבנוי על ריפים חזקים, תיפוף אנרגטי מאד, הניסיון של חברי הלהקה זורח מכל כיוון. ניסיון ללא ספק יש כאן, שניים מחברי ההרכב באים מהרכב הדת' המלודי הוותיק
Gandalf, אחד מלהקת הט'ראש
Devine Decay – הבנתם את הרעיון, כולם מנגנים מטאל כבר הרבה זמן, ושומעים את פה.
השיר השלישי, Hatehead הוא קטע שנשאר בראש, שילוב נכון של מהירות ויכולת טכנית עם נשמה מלודית חזקה, הכול מתקתק נכון ללהקה, בעיקר הגיטרות החזקות, כשגם חטיבת הקצב לא נופלת לשנייה. זה שיש כאן גם לידים מלודיים מבריקים זה רק בונוס נוסף.
השיר The Oath & The Lie הוא אחד החביבים עלי באלבום, מקצב מיד-פייס שלא רץ מהר מידי, ריפים ט'ראשיים חזקים שיושבים בראש, האיכות של החיבור של הרכיבים גורם לי להאמין שהלהקה לא נופלת גם מהגדולות בסגנון הזה, להקות הניא-ט'ראש המוכרות יותר.
המינוס? העטיפה, ציור לא רע, אבל הוא נוראי ברמות על ללהקה שכזאת, זה היה יכול להתאים ללהקת פאוור אבל כל קשר בין זה למה שלהקה כזאת עושה הוא מקרי בהחלט. אני מבין שיש גם עטיפה אחרת, מתאימה יותר ללהקה, אבל מעבר לזה אני ממש לא מוצא משהו שיש לבקר לשלילה באלבום הזה.
אלון מיאסניקוב
