2006-12-16
להקת המטאל הגרמנית Wolfen לא מנסה ידה במשהו חדש או עדכני, זה אלבומה הרביעי באורך מלא, ולמרות שלא שמעתי עליהם לפני כן, אני חייב לומר שבהחלט התרשמתי מהשילוב שלהם של ספיד/ט'ראש שנות שמונים מהוקצע עם יסודות מלודים של האבי מטאל גרמני קלאסי.
למרות שהשיר הראשון הוא לא הדוגמא הכי טובה של מה שהלהקה עושה, זה עדיין שיר לא רע. The Last Chance מכיל כמה ריפים ט'ראשים טובים ושירה שמבוססת על גראול שהזכיר לי את צ'אק בילי, אבל הפזמון קצת מלודי מידי, דבר שחוזר כאן מידי פעם.
דברים מתחברים יותר טוב בשיר השני Zeros And Heroes, כאן זה כבר כבד יותר, ריפים חזקים ומהוקצעים, השירה של הסולן, אנדראס וון ליפינסקי, עובדת בדיוק על הטון הנכון, מלודי עם קצת אגרסיה באמצע. אין ספק ש-
Judas Priest ישבו לו בראש כשהוא הקליט את השירה בבתים, זה מקצב שמועתק מהם ישירות, אבל בשיר הזה זה מתאים.
זה ממשיך טוב עם Rain, ט'ראש מהיר יותר שמכיל שוב ריפים מוצלחים מאד, חטיבת הקצב המוצקה מחזיקה את השיר הזה. השיר Raisin' Hope הוא קטע אפי של כמה דקות עם מספר רעיונות מוצלחים מאד, אבל שוב, פזמון שמנסה קשה מידי להיות מלודי ונגיש.
Y2K שוב מפגין את הכוח של הלהקה כשזה מגיע לט'ראש מלודי בלי יותר מידי חוכמות, כשהם לא מנסים לזרוק יותר מידי מלודיה לתוך העניין, ריף בסיסי שלא דומה ליותר מידי דברים באלבום, יש גם יופי של ליד בפנים. The Deception שוב בנוי על אותה מתכונת בסיסית כמו ברוב האלבום, אבל באמצעו יש קטע ביניים עם ריף אדיר וסולו מלודי חזק שמעלה אותו מעל רוב השירים באלבום.
כמו שאמרתי, הלהקה לא מנסה לעשות שום דבר מודרני או עכשווי, וטוב שכך, הם מזכירים לי להקה גרמנית עכשווית אחרת שעושה ספיד מלודי,
Perzonal War, אבל הם נוטים לכיוון אפילו יותר מסורתי, עם לא מעט יציאות ל-
Iron Maiden. בסך הכול, יופי של אלבום ואני שמח שיצא לי להכיר את הלהקה בזכותו.
אלון מיאסניקוב
