2006-12-12
הטענה העיקרית של להקת Vanize הגרמנית לתהילה היא נוכחותו של סולן ההרכב, פיטר דירקשניידר, אחיו של אחד הסולנים הנודעים ביותר בעולם המטאל המלודי, אודו דירקשניידר, איש הלהקות
Accept ו-
U.D.O. יש ביניהם נקודות דמיון ברורות, והחשובה מביניהן היא כמובן הקול, לשניים יש קול כמעט זהה, זה של פיטר קצת פחות צרחני, הוא נשמע כמו שילב של אחיו ושל קאי האנסן, סולן להקת
Gamma Ray. הבחור לא צעיר בעסק, הוא התחיל ב- 1986 עם להקת Danton, והוא נמצא עם Vanize מאז 1989, הלהקה הוציאה שלושה אלבומים לפני הנוכחי, כשרק את האחרון שבהם יצא לי לשמוע. High Proof יצא ב- 2000 והיה יופי של אלבום, מטאל גרמני אמיתי, מלודי, כבד, הקול של דירקשניידר הוא כמובן הבסיס האיתן שעליו עומדת הלהקה, אבל הכול בו עבד כמו שצריך, כך שהצפיות מ- Raw היו גבוהות לא פחות.
בגדול, אין כאן אכזבה, 6 שנים אחרי והלהקה עדיין עושה את מה שעשתה כל השנים, האבי מסורתי, מלודי וגרנדיוזי, החל מהשיר הפותח Gods Of Revenge המהיר והקוצף, עם שילוב של נגינה מקצועית בהגשה תיאטרלית של דירקשיינדר - זאת הפתיחה שצריך באלבום שכזה.
למרות שהשיר השני, Way Down , לא עומד באותה רמה שהציב הראשון, השירים השלישי והרביעי מחזירים את הדברים למקצב הנכון, Back To The Gutter הוא המנון מטאלי קליט, ו- Devil הוא אחד הרגעים החזקים באלבום, ריף מטאלי טוב עם קולות רקע של חברי הלהקה שיושבים פה כמו שצריך.
השיר I Will Survive אינו קאבר בלתי מיוחל לשיר של דונה סאמר, אלא עוד שיר מטאלי, הפעם אחד המהירים באלבום. הפזמון שלו לא חזק כמו של רוב הקטעים באלבום, אבל זה מסתדר בשירים כמו Land Of Desire, שלו מיד-טמפו מטאלי קליט שיושב בול על קולו של דירקשניידר, ואחלה שילוב בבתים של תופים-בס.
זה טוב לדעת שיש דברים שלא משתנים, ובמטאל הגרמני יש עוד להקות שעושות את המטאל המלודי שעשה את הסצנה הזאת בשנות השמונים. Vanize ממשיכים, אמנם אחרי 6 שנים מהאלבום הקודם, והם עושים את זה כמו שצריך.
אלון מיאסניקוב
