2006-11-27
Aeternus הנורבגים הם להקה ידועה למדי בסצנת האנדרגאונד המטאלית, ולמרות שהם קיימים עוד מ- 1993 הם אף פעם לא הגיעו למקומות שלא מעט להקות נורבגיות אחרות כן הצליחו לכבוש. הלהקה לא פנתה באופן מוצהר לא לדת' שבו רוב הזמן היא עוסקת, וגם לא לבלאק, המקושר אליה מחמת המיקום הגיאוגרפי והתדמית האפלה, ספק שטנית שלה. הלהקה עוברת על קו גבול, אף פעם לא פורצת בגדול, ואני מודה שלא שמעתי שום אלבום שלהם ברצינות, למרות שנתקלתי בעבר בלא מעט אלבומים שלהם. מה שכן, אלבומם החדש, השישי במספר של ההרכב, הייה הפתעה נעימה למדי.
זה לא משהו מורכב או מנופח מידי, הלהקה לא מנסה להשיג את עצמה ואת היכולות שלה, זה דת' עם נטיות בלאק, אפל ודי קודר, עם כמה ריפים מוצלחים ושירת גראול עמוקה. יש כמה יציאות מוזרות אבל הן שמורות לשירים שבהם הן יושבות טוב, זה אלבום של 9 שירים שבממוצע אורכם כ- 4 דקות, וזה די מספיק.
שני השירים הראשונים הם דת' די סטנדרטי, עם כמה יציאות טובות של ריפים מעניינים ויכולת נגינה די מרשימה, אבל זה השיר השלישי שמושך את תשומת הלב; The 9th Revolution - שנשמע כמו בלאק מלא אווירה, לא מהיר מידי, השירה של סולן הלהקה והמוח שמאחריה, Ares, היא גראול די עמוק, אבל יש משהו שמזכיר בלאק אוונגרדי במוזיקה שלהם, החיבור המאוחר יותר לליד מלודי עם הניחוח האתני גם יוצא ייחודי ודי מרענן.
יש כמה שירים שבהם הלהקה מצמידה את הדוושה ונותנת באגרסיה, כמו השיר Punished, שמתחיל בבלאסט ביט מלווה בריף די בלאקי, יש גם לא מעט ריפים מוצלחים בהמשך השיר, אבל מה שעשה את זה בשבילי הוא דווקא חוסר הרצון של הלהקה לתחום את עצמה בז'אנר אחד, השילוב שלהם של כמה סגנונות קיצוניים הוא מה שגורם לאלבום הזה לעבוד.
זה תמיד נעים לשמוע משהו כזה, להקה שהשם שלה בסצנה המחתרתית המטאלית מוצדק, זה לא הרבה יותר מאלבום מטאל טוב, ולפעמים זה כל מה שצריך.
אלון מיאסניקוב
