2006-11-17
מה אפשר לומר על אלבום שכבר זכה לברכות והילולה כמעט מכל מי ששמע אותו? אפילו להגיד שמאסטודון נשארה נאמנה לאמת המוזיקלית שלה למרות החתימה ב- Warner כבר הפך תפל. מישהו באמת חשב שהם יאבדו את הייחוד ויתמסחרו? Leviathan של 2004 היה אבן דרך בדרך לפסגה, היה ברור ש- Blood Mountain יהיה הצעד הבא במעלה ההר; השאלה האמיתית כאן היא לא אם האלבום טוב, אלא עד כמה הוא טוב.
שניים עשר שירים עם התיפוף של Brann Dailor הם סיבה מספקת לרכוש את האלבום, אבל לאלה מכם שרוצים יותר או שפשוט לא מכירים את התוצרת יוצאת הדופן של Dailor אולי התבוננות ברשימת המתארחים באלבום תעזור; Scott Kelly (מ-
Neurosis , שכבר תרם בעבר את קולו ב- Aqua Dementia הניורוזסי מ- Leviathan) ב- Crystal Skull פוער הלסתות, Cedric Bixler-Zavala (קולות נוספים ב- Siberian Divine המטורלל) ו- Isaiah "Ikey" Owens (קלידים ב- Pendulous Skin , שיר שאפשר היה לטעות ולחשוב שהגיטרה הנקייה בתחילתו שייכת ל
אופת', עד שהאפקטים מחליקים פנימה ויוצקים פיוז'ן, פולק וסטונר לתבנית חסרת צורה מוגדרת) מ-
The Mars Volta, והפתעה מכיוון זקן השבט Josh Homme (מ-
QOTSA ,
Eagles of Death Metal ולשעבר
Kyuss) בשיר השביעי Colony of Birchmen וגם בגרסא שלו למכתב מעריצים שסוגרת סופית את האלבום.
שירים נוספים ששווה להזכיר, מלבד פתיחת פחית-הבעיטה-בתחת של The Wolf Is Loose והעוקב הלא פחות חזק שלו Crystal Skull, הם Circle of Cysquatch עם הגיטרות החדות והעוקב לו Bladecatcher עם השפעות ה-
Mr. Bungle (מינוס כל עניין הפולק הצועני) שבו. Hand Of Stone ו- Sleeping Giant קצת מחזירים אותנו למה שהיה ב- Leviathan, כשמאסטודון נשמעה כמו שהשם שלה מרמז, כמו חיה פרא פרה-היסטורית ומאסיבית במסע בשממת הקרח. לא תמצאו כאן שום שיר פחות ערך, כל אחד מהם עובד טוב עצמאית, אבל בתור יצירה שלמה הם עובדים הכי טוב.
Blood Mountain הוא יצירת מופת באותה רמה ודחיסות של Leviathan, בלי קשר לסוגיית הקונספט הרעיוני מול הקונספט המילולי המפורש, והוא מצטרף בקלות לרשימת הגדולים של 2006 לצידם של הטיטאנים הוותיקים
Slayer,
Ministry ו-
Maiden.
יש הרבה אלבומים טובים בחוץ, אבל צריך לזכור שיש גם קלאסיקות ואלבומים מושלמים; מה מפריד בין אלבום טוב לבין קלאסיקה? קלאסיקות עומדות במבחן הזמן. כלומר, הן רלוונטיות גם שנים אחרי תאריך השחרור המקורי שלהם בשנות ה-70... רק הזמן יספק תשובה לשאלה האם Blood Mountain הוא אלבום כזה, שיהיה רלוונטי חמש, עשר, חמש עשרה או עשרים שנה מהיום. בינתיים, נהנה ממנו כמו שהוא - ראוי ועב בשר.
עופר ויינר
