2006-10-19
מסתמן שכבר עברו 20 שנה מאז שלהקת Dream Theater, להקת הדגל של הפרוגמטאל החלה את דרכה, עשרים שנה אחרי אלבומם הראשון, When day and dream unite , שבדרך עברו כמה אלבומי מופת, וכמה קלידנים, אנחנו פוגשים אותם במופע חגיגות לכבוד עשרים שנות פעילות המורכב משירים מאלבומיהם המגוונים ותזמורת.
יש שתי גישות שבהן אפשר להסתכל על בחירת השירים בהופעה הזאת: בתור מעריץ שרוף של הלהקה, מאותם חבר'ה שאוספים את הבוטלגים שלהם מאז שהם הרימו כלי נגינה, או הסתפרו או כל דבר אחר, או בתור אוהד של הלהקה שאוהב את הדברים שלהם אבל עדיין לא קנה את הבוקסרים עם התמונה של פטרוצ'י עליהם.
ההבדל בין הגישות הוא רמת השמחה והסיפוק מבחירת השירים, למעריץ השרוף זוהי הופעה שנותנת מעל ומעבר, שני שירים שלא שוחררו אף פעם כאשר אחד מהם Another won נכתב כאחד השירים הראשונים של הלהקה אי פעם, ואת השיר Raise the knife שיר שנגנז מאלבום אחר שלהם ומגיע פה בביצוע חי.
כמו כן השירים המוכרים שנעשים באלבום הם בעיקר מהאלבום האחרון והחלש למדי שלהם, מה שדי מאכזב, ואז כמו שהובטח בהתחלה שירים מאלבומיהם השונים כאשר הפעם הם לא עושים דווקא את הלהיטים שכולנו רגילים לשמוע מהם בהופעות.
המעריצים השרופים ישמחו על רשימת שירים הזאת הרי כי הם אוהבים לשמוע את הלהקה מנסה להביא להם כמה שיותר דברים חדשים, והם גם אלו שמחפשים לשמוע שירים קצת פחות "להיטים" בביצוע חי, ככה שזוהי מתנה נפלאה עבורם, עבור החבר'ה שפשוט קיוו לשמוע אלבום הופעה ממצא ומעניין תהיה פה קצת אכזבה. כי בסופו של דבר רשימת השירים רחוקה מלהיות אופטימאלית, (כולל הזנחה של Change of seasons לחלקיו, ומהאלבום השנוי במחלוקת Train of Thought דווקא את אחד השירים הפחות מושכים בו).
ההפתעה הטובה ביותר שמספקת את כלל המעריצים של הלהקה היא הבחירה של לעשות את היצירה של Six degrees בשלמותה, בתוספת תזמורת שנותנת ל-Overture נפח חדש מרתק ויפיפייה.
ההופעה מחולקת לשני חלקים ,החלק הראשון הוא הלהקה לבדה כמו ההופעות הרגילות, והחצי השני (שמתחיל מ-Six degrees ועד סוף ההופעה) מלווה בתזמורת, והאמתי שקשה לי להצדיק את התזמורת, היא לא גורעת מההופעה, אבל חוץ מאשר ב- six degrees היא גם לא עושה מהפך רציני, ואת זה אני מציין לזכות הקלידן (שבימינו גם אחד הנגנים הבולטים והמחדשים בהרכב לדעתי) שלרוב מחזיק את היצירות שלהם עם עבודת קלידים מצוינת כל כך שגם התזמורת לא מתעלה עליו, מה שגם צריך לשמוע אותו עושה את Octavarium כדי להבין כמה כישרון יש בבנאדם הזה.
מי שמדהים אותי מחדש כל ההופעה הזאת הוא דווקא ג'יימס לאברי שהקול שלו באמת הולך ומשתפר אחרי תקופה ארוכה של אכזבות ווקאליות בהופעות חיות, הוא נותן פה את אחת ההופעות הטובות ביותר ששמעתי שלו, לא מפספס אף תו ומחזיק את השירים הקשים ביותר בכבוד רב.
מי שמחפש לשמוע מעין "המיטב" של Dream Theater שייקנה את ההופעה בבודקאן, מי שכבר יש לו את כל הדיסקים שלהם, הדמואים, הבוטלגים, סט מצעים וכו' שירוץ לקנות את האלבום הזה.
רועי פוברצ'יק
