2006-09-16
Sepultura הלכו בכיוון שונה מאד באלבום ה 10 שלהם. הלהקה, שאם נתמודד לרגע עם המציאות, נהרסה מהרגע שמקס קאבלרה עזב אותה, הלכה על אלבום קונספט המבוסס על הכתבים של המושרר האיטלקי דנטה, זה יוצא דופן, אבל בארבעת השירים הראשונים באלבום כל הבעיתיות של האלבומים האחרונים של הלהקה חוזרת על עצמה.
הלהקה הלכה חזרה לכיוון שורשי ההארד קור והפאנק שלה מאז עזיבתו של קאבלרה, וארבעת השירים הראשונים ממשיכים את זה, שירים חסרי Hooks, מאד בסיסים, כאלו שלא ממש תופסים את האוזן בשום צורה שהיא. הדברים משתנים עם השיר הבא – False, שמשלב לראשונה כלים קלאסים בשיר Mid-pace בעל כמה ריפים ט'ראשים שנשארים בראש. אפילו הסולן המחליף, Green, מצליח להפגין כאן יכולת די מרשימה ומגוונת מזו שהוא בדרך כלל עוסק בה.
אינטרו קלאסי כמו Limbo לא מעניין במיוחד, אבל הוא מתחבר עם Ostia, שיר שלוקח את הנסיוניות של הלהקה מהאלבומים האחרונים עם מקס לרמות אחרות, שוב שילוב של שירים קלאסים במקצב בינים, זה חביב ומעניין, אבל זה לא Sepultura, זה משהו שהיה צריך להישמר לפרויקט צדדי, יופי של עבודת תיפוף מאיגור קאבלרה, שעזב לאחרונה, אבל לא הרבה יותר מזה.
השיר הבא הוא בדיוק מה שרציתי לשמוע כאן, Buried Words זה Sepultura קלאסי, מהיר, רצחני, ריפים ט'ראשים עם הליינים החורקים של אנדרס קיסר, שהפך להיות הכותב העיקרי בלהקה אחרי עזיבת מקס, זה שיר שהיה יושב טוב ב Arise של הלהקה, וזה מה שאני אוהב בהם. השיר הבא צונח שוב, Nuclear Seven שוב מלודי מידי, מוזר מידי, חוץ מ Lead Break אדיר של קיסר אין כאן משהו שאני רוצה לשמוע.
שוב אינטרו קלאסי בנוי כינורות ב Eunoe, ואז קטע הארדקור אגרסיבי ומהיר בשם Crown And Miter, הבסיסיות הפשטנית של הלהקה שוב עולה לי על העצבים, התיפוף האדיר עדיין איתם, אבל מה עם כמה ריפים נורמלים כדי להציל את השיר?? יש שם שוב כלים תזמורתיים אבל זה לא עוזר לו.
יש באלבום הזה כמה דברים שמעידים על זה שמדובר כנראה בדבר הכי טוב שהלהקה הוציאה מאז Roots, אבל זה עדיין לא זה, אם כבר לחזור לשורשים, מה דעתם על לחזור לשורשים של האלבומים הטובים של הלהקה? למה לגוון ולרוץ לסגנון לא אופייני כשאפשר לעשות דברים בדרך הרבה יותר מסורתית ומוצלחת? כמו Metallica גם Sepultura ממשיכים לחפש את עצמם, הפעם הם מצאו את עצמם לכמה רגעים, אבל לדעתי הם עדיין בכיוון הלא נכון בגדול.
אלון מיאסניקוב
