ביקורות
2006-09-16
למי שלא מכיר את קולה של Jutta Weinhold, סולנית העבר של שתי להקות גרמניות מיתולוגיות, Zed Yaggo ו Velvet Viper, עלולה להיות בעיה, הקול שלה הוא עניין של אהבה או שנאה, לא משהו באמצע, קול נשי נמוך ודרמטי, שיהיו מי שלא יאהבו. למי שכן יאהב את ההגשה שלה יש באלבום הסולו השני שלה מספיק מוזיקה גרמנית איכותית כדי למצוא את האלבום כהצלחה.
מבחינת הפקה ויכולת נגינה האלבום ברמה א', הוא מרגיש הרבה יותר הדוק מהאלבום הראשון שלה, יש בו גם טון אפל יותר מרבית הזמן, הבעיה העיקרית שלו היא שהוא קצת מפוזר ביותר מידי ז'אנרים, וכולל גם כמה שירים מיותרים שמחלישים אותו, אבל מלבד זה הוא בסדר. שני השירים הראשונים הם מטאל אפל למדי במקצב ביניים, בשניהם יש כמה Hooks מוצלחים, השיר השלישי – Eternity הוא דוגמא לבעיות של האלבום, בלדה רוקית שקצת זורקת למקום שלא נשמע ממש קשור לשאר האלבום.
השיר Fair Is Foul – Foul Is Fair, מלבד השם הנורא, הוא שיר מטאל גרמני מסורתי שעובד יפה, דוגמא טובה למטאל אירופאי מסורתי של שנות השמונים. בשיר שבע – Nothing To Lose שוב נתקלים בבעיה, קטע מינימלסיטי עם לחן אווירתי, הבעיה היא שזה פשוט יוצא משעמם, השיר שאחרי - Gift Of Fantasy שוב נותן מטאל מלודי אופייני ומציל את המצב.
בסך הכול זה אלבום טוב למי שמוצא עניין בקולה של הסולנית, הוא יכול היה לאבד קצת מהשומן שעליו ולאחד את הסגנון, אבל הצדדים החיובים שבו לרוב מכסים על השלילים.
אלון מיאסניקוב
