ביקורות
2006-09-16
הלהקה הפינית הצעירה הזאת די קשה להגדרה, הם משלבים פאוור מטאל מסורתי בסגנון
Sonata Arctica עם נטיות פרוגיות יותר, ויש גם איזו שהיא מלנכוליה שמזכירה מטאל גות'י, בכל מקרה, המוזיקה שלהם נשמעת עשויה היטב ומלודית, ולמרות שהם חבורה צעירה של נגנים יש לחלקם נסיון בלתי מבוטל בתחום.
הקלידן והכותב העיקרי Mikko Harkin ניגן בעבר עם Sonata, ואילו הסולן Sami Asp עבד עם
Derek Sherinian, איש
Dream Theater לשעבר, ולמרות שעל גיטריסט הלהקה לא שמעתי לפני כן, הוא בהחלט מרביץ כאן עבודה פרוגית טובה עם כמה לידים חזקים מאד. אוהבי פאוור יזהו באלבום גם את הבסיסט,נגן Rhapsody לשעבר - Alessandro Lotta.
הלהקה עוברת מסגנון אחד לשני בקלות, השיר הפותח הוא פאוור מסורתי למדי עם עבודת קלידים מרשימה, אבל בשיר כמו Tommorow זה נשמע כמו פרוג לכל דבר, השירה של Asp מזכירה מאד את זו של James Labrie והשילוב בהחלט נשמע כמו Dream Theater. לדעתי הקטעים הטובים ביותר הם לרוב הכבדים יותר, כמו A Sigh Of Despair, אבל הלהקה מצליחה לגרום לרוב השירים להישמע טוב בזכות עצמם.
הייתי מוותר על השירה הנשית שצצה מידי פעם, אין בה צורך, ובהחלט הייתי מגבש את הסגנון למשהו קצת יותר קוהרנטי, אבל בסך הכול זה אלבום עם ניחוח איכותי ברור, שמצליח גם להיות כבד ואנרגטי.
אלון מיאסניקוב
