ביקורות
2006-08-25
לא תמיד כשמערבבים שני דברים טובים יוצא מזה משהו טוב אחר. יש מישהו שאני מכיר שהוא פחות או יותר שילוב של צורת הדיבור של כמה אנשים אחרים... הבעיה היחידה היא שהשילוב הזה נשמע פלסטי וזול – בדיוק כמו באלבום דנן, שהוא שילוב של הכתיבה של Mr. V (או בשמו האמיתי Andreas Hedlund) ב-
Vintersorg ושל Øystein G. Brun ב-
Borknagar, התוצאה פשוט לא מספקת.
ככל שאני מאזין לאלבום יותר (בדיוק כמו שככל שאני רואה את אותו בנאדם שהזכרתי) אני נהיה פחות סבלני ופחות מעוניין לחזור על זה; המהילה של שני הכותבים המוכשרים אל מה שנראה כמו מוזיקה שקרובה לפסי-קול של סרטים מביאה לתוצאה שרחוקה מלהיות זאת שהתכוון אליה המשורר. כבר מההתחלה, ב- Diode Earth, המלודיות עושות רושם של פאסודו-אוונגרד, לא קליטות בצורה מלאכותית ממש, הקלידים במקום גבוה מדי במיקס – הם יותר מדי מובלטים ובולעים את השאר – והחלקים הכבדים יותר (אפשר לומר שיש פה בלאק מטאל, במרכאות) נשמעים מסומפלים ומודבקים. דבר טוב אחד שאני יכול להגיד הוא שהשילוב בין השירה הנקייה האופיינית של אנדרס והגראול העמוק עובד לטובתם ונותן קצת דינמיקה למוצר מאוד פלסטי ומופק.
הקלידים מנהלים את המופע ביד רמה, הם המובילים והשולטים בשילוב הברור הזה בין Vintersorg ל- Borknagar בשיר השני Arctic Fever ובאלבום באופן כללי.
חדשות טובות יותר יש בקטע הבא, הנושא את שם ההרכב, עם אווירה קודרת שנוצרת בעזרת מהאפקטים הטורדניים והדרמה הכללית ש- Mr V יודע ליצור. זה אחד הקטעים הטובים... לא... אחד הקטעים הנסבלים ביותר, יחד עם Iceolated שבא אחריו, באלבום.
אל תבינו לא נכון, יש כאן גם כמה קטעים טובים... כמו Colures עם אפקט הבועות והמקהלה או The Alp הרב-שכבתי וגם Nonexistence עם תחושת הריחוף והחלל שלו. הבעיה היא שזה לא יספיק לכל מי שלא die-hard של Vintersorg.
קשה לשים את האצבע על לאיזה מצב רוח מיועד האלבום דמוי הסלט הזה, נראה כאילו הוא יורה מבלי לכוון או יותר נכון מכוון רק לאותם die-hards; אלה שייפתחו ציפיות לאלבום נוסף של ההרכב כשיראו את שם הקטע הסוגר, End(Durance) - Part I, כלומר יצפו לחלק השני – חלק שאני, עד כמה שאני נהנה מהאלבומים של Vintersorg, לא אצפה לו.
עופר ויינר
