2006-08-20
Death Before Disco הם להקה בלגית שבהחלט קשה להגדיר בתוך משבצת מוזיקלית מוכרת כלשהי, הלהקה יכולה להיקרא בגדול אימו-קור, אבל היא מכילה כל כך הרבה יסודות שונים עד שבהחלט אי אפשר לומר שהיא דומה ללהקה אחת מוכרת, יש בה את היסודות הפרוגרסיביים של
The Mars Volta, את הטירוף והאגרסיה של
The Dillinger Escape Plan, את המלודיה של להקת אינדי רוק, בקיצור – זה היה יכול לצאת סלט מבולבל וגדול אם לא הייתה להם את כמות הכישרון שיש להם.
החל מהשיר הראשון באלבום – Etireno – כל היסודות האלה באים לביטוי, הסאונד, שנשמע דיי גס ומחוספס בהתחלה, מוצא מקום נכון בשילוב עם המוזיקה עצמה, מעברים בלתי פוסקים מגיטרות נקיות לגיטרות קור מטאליות, שירה מלודית די מדויקת שעוברת ברגעים ספציפיים לצרחות סקרימו, השבירות הבלתי פוסקות בכל זאת לא מונעות מהשיר להיות קליט באופן מיידי.
השיר השני, Barricades Of Rumble הוא אחד היותר מסובכים באלבום, שוב, נטיות לרוק ולגיטרות אינדי, אבל בשילוב עם מיטב המורכבות והתחכום של The Mars Volta, למרות הסאונד האמריקאי לחלוטין של השיר ובייחוד השירה, יש כאן שילוב של מלודיה אירופאית שמזכירה את
Extol למשל.
שירים כמו Goodbye מכילים גיטרות אקוסטיות במה שהיה יושב טוב באלבומי אמו ורוק כאחד, אבל ב- Matchstick Girl הכבדות באה לידי ביטוי אמיתי. שוב, הלהקה לא עוצרת בז'אנר אחד לשנייה, היא מזנקת מסגנון לסגנון ומאווירה לאווירה בלי רגע של עצירה, למי שלו אהבה לקו הזה – זה ממתק מוזיקלי אמיתי, למי שמעדיף דברים פשוטים - זה רעל.
יש כאן כמה גורמים שלא עובדים כל הזמן, השירה לפרקים נשמעת שטוחה מידי, ההפקה והעיבודים קצת יבשים, אבל בגדול מדובר כאן באלבום שעובד היטב, מה שעושה ממנו הצלחה.
אלון מיאסניקוב
