ביקורות
2006-08-20
האלבום המלא השני של להקת הדת' מטאל השוויצרית הזאת הוא לא משהו חדש או עדכני, זה דת' מטאל מסורתי שאינו לוקה במגפת הדת' המלודי או המטאלקור, הוא נוטה לאגרסיה רצחנית עם בלאסט ביטים כמעט בלתי פוסקים וריפים לא מתוחכמים, זה שום דבר חדש, אבל זה נעשה טוב בדרכו שלו.
השיר הנושא פותח את האלבום במה שהוא טיפוסי לשאר השירים, ריפים ברוטאליים מהירים מלווים בגראול גרוני עמוק, אין הרבה יחוד במוזיקה, זה דת' פשוט יחסית, אבל בכל מה שקשור לכבדות זה עובד. שיר כמו Bloodcult עובד בזכות ריפים שנשארים יותר בראש וסגנון גראול קצת יותר צבעוני מבשאר האלבום. יש שירים קצרים ורצחניים כמו Sonderkommando 12 שנמשך רק דקה ומבוסס בעיקר על בלאסט ביטים, ויש גם שירים כמו Diary Of A Damaged Brain ששוב מחדירים קצת יותר תחכום למיקס הכללי. בנימה החיובית יש לאלבום סאונד מלוטש והחברים בלהקה יודעים לנגן, ובנימה השלילית הם לא מנסים לחדש שום דבר עם היכולות שלהם.
לסכום, זה רחוק מלהיות שיא המקוריות, אבל זה עובד כאלבום דת' מטאל פשוט וברוטאלי שלא מושפע משום דבר שקשור לז'אנר עכשווי כל שהוא, הנאה פשוטה ובסיסית.
אלון מיאסניקוב
