2006-08-08
הרבה ציפיות באו עם האלבום הזה, Sojourn, אלבום הבכור הרשמי הראשון, השני המלא והשחרור השלישי עד כה של הלהקה הטורקית. השמות Gary Wehrkamp (מ-
Shadow Gallery, שתרם את קולו בתור קריין) ו- Jim Brick (שעשה את המאסטרינג של האלבום, ועבד בעבר גם עם אמנים מובילים בתחום כמו אותה Shadow Gallery של Wehrkamp, ג'ורדן רודס, ג'יימס לאברי ואחרים) וכמובן גם כי זה האלבום שהחתים את הלהקה בלייבל.
אני לא חסיד גדול של קלישאות, אבל אין מנוס מלהגיד "כגודל הציפייה- גודל האכזבה".
הדבר הראשון שפוגשות האוזניים הוא הסאונד, לא שיר הנושא הפותח, אלא איכות הסאונד שתמשיך מכאן והלאה; Sojourn היה יכול להיות שיר אדיר ובמאמר מוסגר גם אלבום אדיר אם רק התופים לא היו נשמעים "מתים", אם רק הדיסטורשן היה נשמע כאילו באמת חיברו גיטרה חשמלית למגבר, ואם רק הייתה כאן הפקה מהוקצעת ומלוטשת של אלבום פרוג-מטאל של ימינו.
ברצינות, יש לחבר'ה האלה המון פוטנציאל שפשוט מתבזבז כאן; אפשר לשמוע את זה כבר מהשניות הראשונות של השיר הפותח, שם מקבלים מושג כללי על הדרך שבה הסולן Oganalp Canatan מעביר רגשות עם הקול הנמוך-משהו שלו וגם על התיפוף הדינאמי של Emrecan Sevdin, ובגדול גם לאורך כל האלבום הכתיבה וההלחנה טובות.
ככל ששומעים את האלבום יותר מפתחים אמביוולנטיות גדולה יותר לגביו, יש hooks ושירים מעולים כמו הצמד של האינטרו A Transition והעוקב לו Behind the face (שלדעתי היו צריכים להיות הקטעים הפותחים את האלבום) או The Teaser שמתחיל קצת מלנכולי ומיד מתפרץ בלי אזהרה מוקדמת בתור אחד השירים הטובים ביותר באלבום; נקודות שיא נוספות הן Riot הכבד שמתחיל בפעמונים וכבר שם שבה אותי, ו- Nemesis שבאמת ובתמים יכול להיות מוכתר לשיר הטוב ביותר כאן – הקול של Oganalp, הליד של הגיטרה, הקלידים ברקע, החזרה על אלמנטים – הוא פשוט מעולה.
אבל האלבום באמת סובל מהמחסור בסאונד מלוטש ובכמה מקרים גם מכתיבה שלא בדיוק יושבת נכון בתוך הסגנון הזה של האבי-פרוג-פאוור מטאל: דוגמאות לזה יכולות להיות Escape האינסטרומנטלי, קטע מצוין, אבל בלי הצדקה ממשית להיעדר של שירה, או הדרך שבה ב- Nightmare הכלים הכבדים (גיטרה/בס/תופים) נשלפים מוקדם מדי יחסית לציר הזמן בשיר מסוג זה.
נוסף על כך, הופעת האורח של Wehrkamp נראית קצת לא שייכת לכאן, כמעט כאילו ששת הקטעים שבהם הוא משתתף נלקחו מאלבום אחר והודבקו; בכל הנוגע למר Brick : אין לי הרבה מה להוסיף, מלבד שצריך יותר ממאסטרינג טוב כדי שהחומר ישמע טוב, הקלטה טובה היא המפתח לאיכות סאונד טובה.
כדי לקצר סיפור ארוך, משהו לגבי איזה מלאך שנפל מהשמיים, החבר'ה האלה עומדים בפני אתגר עכשיו כשהחתימו אותם בלייבל. האתגר הוא לשבת ולכתוב יצירה גרנדיוזית, אפית, (מגנום אופוס אם תרצו) שתהיה בעצם האלבום המלא הבא; ולהקליט ולהפיק אותו כמו שצריך.
ניצוץ של תקווה יבוא אולי בשחרור הבא של Dreamtone, סינגל בשם Snowfall, שיוצא בנובמבר הקרוב.
עופר ויינר
