ביקורות
2006-08-03
אני מניח שזה רק טבעי שבכל פעם שאני רואה אלבום מטאל עם זמרת אני חושב מיד שיש כאן עוד העתק גס של
Nightwish או
Within Temptation, אבל אחד הדברים הכן טובים שאפשר לומר על האלבום והלהקה האלו הוא שלא מדובר בכך כאן. הלהקה עושה גות' רוק מסורתי יותר שמושפע בעיקר מלהקות הגות' מונחות הזמרות של שנות השמונים, לצערי, הרבה דברים טובים מעבר לכך אי אפשר לומר עליהם.
הלהקה הגרמנית הזאת עושה, כמו שאמרתי, גות' רוק מסורתי עם יציאות מודרניות שבאות בדמות שימשו בתיכנות ובמקצבים שנשמעים על סף הפאנק רוק, יש להם זמרת לא רעה וכמה ריפים לא רעים, ומה שעובד עבורם בעיקר הוא הסאונד המעולה שנתן להם אלקס קרול, סולן להקת
Atrocity שהפיק את האלבום באולפן הביתי שלו, Mastersound, אבל כאן בערך נגמרות המחמאות.
הלהקה מתחילה יפה עם שיר קצבי וחביב שנשמע מודרני ודי אגרסיבי, אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשכמעט כל השירים שבאים אחרי זה נשמעים אותו דבר, אותם מקצבים, אותה שירה גותית מלאת פאתוס של הסולנית, עיבודים דומים, הבנתם את התמונה. יש כמה יציאות לטובה, כמו השיר The Fool And The King שבנוי על נגינת כינור ונשמע שונה בתערובת הזאת, אבל זה בהחלט לא מספיק.
למרות שזה האלבום השלישי של הלהקה נשמע קצת כאילו הם כבר מיצו את עצמם, זה יכול לעבוד עם אוהבי להקה כמו
Evanescence, עם הגות' המודרני שלהם, אבל כשכל שיר מבוסס על אותו מקצב ועושה שימוש גם בקלישאות נשיות שכנראה כתבה הסולנית – זה לא הולך לעבוד עם יותר מידי אחרים...
אלון מיאסניקוב
