2006-07-29
Begin to hope של רג'ינה ספקטור הוא הראשון שלה שבא מלייבל באמת גדול, זה אחד הדברים שתמיד מלחיצים, כשאומן באמת טוב עובר לחברה גדולה, וכשזה אומן שהקסם שלו הוא באינטימיות כמו ספקטור זה בכלל עושה קצת התקפי חרדה. אין דבר יותר מאכזב, ומעציב מלראות את האדם שהיה אחד האנשים היחידים שידעו לדבר בשבילך מתחילים לפרסם את פפסי או משהו בסגנון. לרג'ינה, זה לא יקרה.
אפשר לגלות את זה בכמה רמות, אפשר מלהתחיל לקרוא את ה"תודות" בסוף החוברת, אפשר לראות את הציורים שנמצאים בגב החוברת, ועדיין לגלות שם את האופי שלה, ואפשר לעשות את הצעד היפה יותר ולקרוא את מילות השירים שלה, ואז אפשר להיות בטוח, שזאת רג'ינה שכותבת את השירים שלה, ולא משנה איך נעטוף אותם, מוזיקלית, או ציורית, הם עדין רג'ינה.
השיר הראשון Fidelity , מוציא אותך משיווי משקל, כשנהייה קצת קשה לזהות את רג'ינה מתחת לכל ההפקה, וההידוק המוזיקלי ששמו סביבה, ובאיזשהו מקום תחושת הפיספוס שבאותה מידה זאת יכלה להיות זמרת קצת פחות מרתקת ומרגשת מרג'ינה ששרה פה, ועדיין השיר היה נשמע ככה מגרד את פני השטח, סימני הלחץ מתחילים להופיע בזמן שהמוח נמשך לקול היפה שלה.
בשיר השלישי Samson האלבום מתחיל לקבל כבר את סימן ההיכר של רג'ינה ( בעיקר בהתחשב בעובדה שזהו חידוש לשיר שכבר הוציאה בעבר בתקופתה העצמאית יותר) הסיפורית, הציורית והנוגעת, אך עדיין לא חפה מאותו "שידרוג" אולפני שעשו לה. בשיר החמישי Field below היא כבר חוזרת ללבוש את התלבושת האהובה עליה, יותר אינטימית, ויותר מפתה ביכולת ההיפנוטית שיש לה בקול.
לטעמי בשיר 7, היחידי ברוסית, זה השיר שבו רג'ינה מרשה לעצמה להיות עצמה בלי לחשוב פעמיים, השיר הזה הוא כולו היא, והיא מצליחה להיות חזקה גם מבלי שאני אבין מילה אחת ממה שהיא אומרת, ובזה נתון חלק גדול מהקסם של ספקטור, שכמו שהמילים שלה הן המהות שלה, לפעמים גם החסך בהבנה שלהם לא מחליש מעוצמתה.
עוד נקודות לתשומת לב - שיר 11, Lady עם המחווה המקסימה לבילי הולידיי; שיר 2, Better שאפשר למצוא בו את הגיטריסט של
הסטורקס Nick Valensi שנותן פה הופעת אורח יפה, עם ההרכב הזה אגב, לרג'ינה יש היסטוריה כאשר השניים שיתפו פעולה בסיבוב ההופעות Room on fire של הסטרוקס
רג'ינה ספקטור, מטאפורית לפחות, היא אחת מאותן בנות שאתה רואה בבר, ואתה לא יכול להוריד מהן את העיניים, כל דבר שהיא עושה לפתע מהפנט אותך, גם אם זאת התנועה הכי בנאלית כמו להסיט את השיער אחורה, או ללגום מהמשקה שלה, ואתה ממשיך להסתכל בחוסר הכרה לזה שאתה מביט בה, אתה פשוט שלה בצורה מלאה. גם באלבום החדש, זוהי רג'ינה ספקטור, בכל מובן המילה.
רועי פוברצ'יק
