2006-06-18
Seventh Key מורכבת מ-Billy Greer, הסולן והבסיסט ואיש להקת Kansas בעברו, Mike Slamer הגיטריסט שגם תורם מכישוריו על הקלידים ועל הבאס, Pat Mcdonald המתופף, Dean Manion הקלידן ו-Terry Brock הגיטריסט שמספק קולות רקע ועבד בעברו עם Michael Bolton. ההרכב מנגן רוק קליל ומלודי, מהסוג שרגילים לשמוע מלהקות הגלאם רוק של שנות השמונים.
כדי לסכם פעילות של חמש שנים החליט Billy להפיק מהופעה חיה באטלנטה דיסק. הלהקה אולי צעירה אבל החברים בטח שלא. עם כ"כ הרבה ניסיון בין חברי הלהקה, אין ספק שהם יודעים להרים שואו, אפילו אם ההופעה התקיימה בפני קהל קטן של משפחה וחברים. החברים פותחים ב-The Sun Will Rise הקצבי כדי להכניס את כולם לאווירה. אחריו הם יורדים קצת בקצב ב-An Ocean Away, ואז הם בכלל מאטים ומשמיעים את הבלדה המקסימה, It Should Have Been You. בדיוק ברגע שנראה שהקהל והלהקה יירדמו מגיע הקאבר ל-AC/DC ולשירם Sin City, ואומנם מרגישים בחיסרון של קולו של Brian Johnson אבל בכל זאת השיר מספיק קצבי ומבוצע בהרבה מקצועניות כדי שהוא יהיה מהנה. Always From The Heart שבא אח"כ מזכיר במקצב שלו את השיר הראשון, אבל מצד שני, מתי שיר גלאם רוק לא מזכיר שירים אחרים דומים?
בשיר הבא Billy מזמין את אחיו הגדול, Johnny, לביצוע אקוסטי של אחד השירים הבולטים מהאלבום הראשון של Seventh Key שנקרא Forsaken. בשיר מתארח גם Robby Steinhardt שכמו Johnny גם הוא תורם קולות וכלי נגינה נוסף – הוא על הכינור בעוד Johnny מנגן על מנדולינה. אחרי הביצוע האקוסטי השקט והמלטף הזה בא שיר שמעיר את המאזין בצורה רוקרית חזקה. לשיר קוראים You Cross The Line, ולמרות שיש בו עצירות לקטעים שקטים, הוא אחד השירים הרועשים יותר של הלהקה, בעיקר בפזמון.
The Kid Could Play ממשיך את אותו הקו, ואפילו מוותר על הקטעים השקטים, לטובת נגינה קצבית שמבליטה בעיקר את התיפוף ואת הגיטרות. אחרי When Love Is Dying המרגש בא Winds Of War שמתחיל באינטרו שקט של דקה ואז מוסיף קצב בעזרת תופים וליווי מוזיקלי של הקלידים שמזכיר צלילי תזמורת מאחור. השיר נגמר במוזיקה שיורדת בקצב עד קטע התיפוף שמסיים את השיר. אחריו בא שיר ההדרן, Cold Hearted Woman, שיר קצבי וחביב שנותן טעם טוב לסיום.
שלושת השירים האחרונים באלבום כבר לקוחים מההופעה, אלא הם רצועות בונוס שלא פורסמו לפני כן, חוץ מביפן. הראשון מביניהם, The Storm Rages On, הוא שיר הארד רוק שמאוד מזכיר את הסיגנון של שנות השמונים.
השני, Remember You Well, שלא פורסם אפילו ביפן, הוא שיר פופ-רוק שכלי הנגינה בו כמעט נעלמים על רקע קולו של Billy, ולכן אולי היה כדאי לשמור את השיר בכספת.
השלישי והאחרון, Love Train, הוא עוד שיר בסיגנון של Poison או Warrant(כן, אלה עם ה-Cherry Pie), ואם אתם אוהבים את זה אז זה עוד שיר שכדאי שתוסיפו לרשימות שלכם.
מאוד אהבתי את הדיסק הזה, אפילו אם יש בשירים מסויימים חזרה על אלמנטים מוזיקליים משירים אחרים. הרוק המלודי הזה פשוט נעים לשמיעה, והלהקה מבצעת את השירים במקצועניות רבה, דבר שתורם להנאה. אהבתי גם שהשאירו את הרגעים שבהם Billy מדבר לקהל לפני שיר, בזמן השיר(כמו ב-Only The Brave כש-Billy מציג את Pat שנותן סולו תיפוף, שאחריו עוקב סולו גיטרה של Mike) או אחריו. זה פשוט תורם לאותנטיות של ההופעה החיה בעיניי.
ה-DVD לא מציע הרבה יותר מהדיסק. יש בו את ההופעה החיה כפי שהיא נשמעת בדיסק, ריאיון עם Billy, Terry ו-Mike, מראים איך עשו את הקליפ ל-An Ocean Away, מראים קטעים מאחורי הקלעים של המופע, תצוגת שקופיות וקליפים לשירים Always From The Heart, An Ocean Away ו-Love Train. זה נשמע הרבה אבל איכות הוידאו הירודה וזוויות הצילום המשעעממות והלא משתנות מקזזים את כל הכמות הזו.
בשורה התחתונה עדיין בעיניי יותר שווה לראות את המופע ואת התוספות מאשר רק לשמוע אותו
ניר חביב
