2006-06-13
טום דה לונג' קם בוקר אחד כדי למצוא את עצמו בלי להקה, בלי קריירה ובלי לדעת מה הדבר הבא שהוא ייעשה, אם השם הזה מוכר לכם זה אומר שגם לכם יצא לשמוע את
Blink 182, אותה להקה שהוא הנהיג, שכבשה מצעדים ומלאה אצטדיונים, בערך עכשיו גם אתם מתחלקים לשתי קבוצות, אלו שלא באמת רוצים לדעת מה קרה איתו עקב טראומות עבר מהמוזיקה המיועדת לבנות 14 של בלינק, והחצי השני שחושב שאולי משהו מעניין קורה פה, אני מציע לחלק הראשון להצטרף מהר לחלק השני, כי מה שקורה פה זה כבר לא פאנק פופ לילדות שמחפשות את עצמן בגיל ההתבגרות.
עשר שנים עברו בערך מאז קמה להקת בלינק 182, ומאז המעריצים קצת התבגרו, החדשות הטובות הם שגם טום דה לונג' התבגר לא מעט, השמועות אומרות שהוא עדיין אוהב לעשות בדיחות פלוצים ולרדוף אחרי עב"מים, אבל באלבום הזה, הוא אדם אחר לגמרי, ומציג את עצמו ככותב ומוזיקאי רציני.
Angels and airwaves מורכבים ממה שאפשר אולי לקרוא לו סוג של "סופרגרופ" של פאנק לדורותיו, טום מבלינק 182, אטום ווילארד לשעבר
The Offspring, רייאן סין מ
הדיסטילרז ודיוויד קנדי מ-
Box Car Racer, התוצאה בצורה מפתיעה היא לא סוג של פאנק, די רחוק מזה אפילו.
התוצאה היא באמת רצינית יותר מכל מה ששמענו ממנו בעבר, וסאונד שונה לגמרי מבלינק 182, מה שגם שכל אינטרו לשיר באלבום הזה הוא באורך שיר ממוצע שלם של בלינק. ההשפעות בסאונד נובעות בצורה לא מבוטלת משנות השמונים המאוחרות עם דגש ענק לגיטרות ולהמנונים של
U2 מאותם שנים, הגיטרות לאורך כל הדיסק הן מאין מחווה לא מודעת ל- the edge, ברמה כזאת שכדי ליצור סופרגרופ אמיתי יכלו להביא אותו בתור גיטריסט והאלבום היה נשמע אותו דבר.
אחד הדברים שמבדילים את ההרכב מהרכבים אחרים שמורכבים מפליטי להקות מצליחות לשעבר הוא שהם לקחו 180 מעלות בבחירת סגנון, הם לא מנסים לשחזר הצלחה ישנה, אלא ליצור משהו חדש, ומשהו מקורי מבחינתם, לא גרסא חדשה של משהו שהם עשו כבר, ומבחינתי זה אומר המון.
הדרך האולטימטיבית לשמוע את הדיסק לפי טום היא שאנשים יישבו על הרצפה עם הגב למיטה, או מה שייתן להם תחושה נינוחה ואינטימית, בחדר חשוך עם נר, או לגמרי בחושך, עם אוזניות ויקשיבו לאלבום ויפנימו אותו, מסרים של אהבה, ופיוס.
האלבום שכיוון להיות מאוד אווירתי, אנרגטי וחיובי בו זמנית, מצליח בעקיפין לעשות את המשימה, כאשר נכתבו החומרים לאלבום הלהקה ישבה בחדר חשוך, ראתה סרטים של קובריק וקראה ספרים על מלחמת העולם השנייה בשביל ההשראה, קצת מוזר, אבל משתקף בתוצאה הסופית כאשר יש דגש די רב בליריקה לגבי מלחמה, והשוואתה לצרות בחיי היומיום של כולנו, ונגמר בתוצאה אופטימית של הכל יהיה בסדר כל עוד כולנו ביחד.
השיר שפותח את האלבום Valkyrie missile הוא התחלה מצוינת לאלבום, מאין קו הפרדה מכל ההיסטוריה של הנגנים בהרכב, ומציב בפניך עובדה שהדיסק לא מיועד לילדים בלבד, פתיחת קלידים איטית, מאוד אווירתי, עם דיבורים ברקע, ושבירה לתוך השיר בהתקף גיטרות.
בצורה לא מפתיעה, רוב השירים של האלבום יכולים להסתמן כענקי איצטדיונים, ואפשר כבר עכשיו לדמיין אלפי מעריצים מצטרפים בצעקות לפזמונים כמו Distraction , או הופכים את The adventure שבימינו עושה כיף במצעדים, כשיר שיוביל אותם לסגנון קצת שונה של מוזיקה ממה שהיו שומעים בעבר.
האלבום הזה התכוון להישמע כמו
פינק פלויד פוגש את U2 ולא בדיוק מצליח במשימה אבל בכל זאת מצליח להיות מושך, ואטרקטיבי. מכאן יש שתי דרכים לקחת את האלבום ואת המשך הדרך של ההרכב, או בתור חימום לאלבום הבא שיהיה הרבה יותר מגוון, מהוקצע ובעל יותר בטחון עצמי לגבי הגדילה המוזיקלית של ההרכב, או לעמוד במקום, מה שגם אז ישאיר אותם במקום סביר בעיני הקהל אבל יפספס את הפוטנציאל שטמון בהרכב הזה, שרואים שרוצה להמשיך ליצור.
רועי פוברצ'יק
