2006-06-13
עיצוב מינימליסטי תופס את העין ומגרה את המוח באותה מידה שעיצוב בומבסטי וצעקני מצליח לעשות את זה, עם האלבום הכפול הזה (שנקרא בפשטות The Album), של This Empty Flow שכבר הרבה שנים מפורקת, הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא אותו עיצוב מינימליסטי.
This Empty Flow הוקמה ב- 1994 ע"י שני חברים מלהקת הפיונרל-דום Thergothon; Jori Sjöroos (שירה, גיטרה ותכנות) ו- Niko Sirkiä (קלידים וליריקה) שאליהם הצטרף Aku-Tuomas Mattila (באס) מלהקת הגות'-אלקטרו Sad Parade.
השלושה שחררו אלבום בכורה ב-1996, Magenta Skycode, אך משם הדברים רק הלכו והתדרדרו; הקלטות האלבום השני לא הסתיימו, Niko עזב את הלהקה כדי לעשות את המוזיקה שלו בפרוייקטים אחרים והחברים האחרים החליטו להמשיך כל אחד לדרכו המוזיקלית לא הרבה זמן לאחר מכן.
שני אלבומים מוערכים מאוד של out-takes שנקראים Three Empty Boys ו- Useless and empty songs יצאו ב-1990 ובשנת 2000 , ואוסף של החומרים הלא-משוחררים שנקרא Nowafter עקב ב-2001.
The Album, שהוא כאמור אלבום כפול והנושא שלנו, כולל גירסאת רימאסטר (remastered) של Magenta Skycode (עם השם הפשטני I) ואלבום אוסף (שנקרא, כמו שאולי ניחשתם II. או כמו שאולי לא ניחשתם - Magenta lost) שכולל בתוכו 11 קטעים שלא ראו אור קודם לכן אשר הוקלטו בחזרות על מכשיר הקלטה שנקרא Fostex 4-tracker בין 1994 ל-1996.
זו הזדמנות להכיר את המוזיקה של הלהקה ואולי אפילו להיכנס ולהכיר את הפרוייקטים האחרים של כל אחד מהחברים בה (יש הרבה כאלה, למתעניינים).
שלושת חברי הלהקה, יחד עם המפיק Jukka Sillanpää, יוצרים מה שאפשר בגסות להגדיר כפופ-רוק גותי, אפשר לדמיין ניסיון של להקת דום מטאל לעשות פוסט-רוק או ספייס-רוק מלא באפקטים אלקטרוניים מעשירים.
אלה מכם שלא מכירים את Magenta Skycode ימצאו את עצמם בחוויה של מעבר מרגש קודר אחד למשנהו בתוך העולם הקר והמלנכולי ש- This Empty Flow יוצרים; כל אחד משמונה הקטעים בו הוא תצוגה של אלמנטים ותחושות שונות שהלהקה מצליחה להעביר.
שני דברים שהפריעו לי בו, למרות הכל, הם האפקט (echo ו- reverb) המוגזם על השירה, והעובדה שיש איזו נטייה למתוח ולחזור על קטעים עד שזה נהיה קצת מייגע. מדובר בקלאסיקה, ברוב המובנים.
האלבום השני מתוך המארז הכפול הזה הוא, כפי שהזכרתי קודם לכן, אוסף של קטעים שלא ראו אור קודם לכן – כלומר ניתנת כאן טעימה של מה שהיה יכול לקרות אם הלהקה הייתה ממשיכה להתקיים.
כבר מהקטע הראשון, Serpents, שמים לב שהחומר חופשי יותר ודינמי יותר (למרות הסאונד הלא מושלם).
Highest of the angels מזכיר יותר רוק גותי אך סובל מהסאונד הלא מאוזן בצורה משמעותית, העוקב לו – The 14th – הוא הבריזה החדשה הנדרשת; גיטרות אקוסטיות ומקצב תופים שבטי-משהו שמראים צד נוסף בספקטרום של הלהקה.
This Empty Flow מנסים את מזלם גם בדיסקו, בגירסאת דמו של (but i am) still, הסוג האפל של דיסקו כמובן... הסוג שמוצאים בדיסקוטק מלא עשן (ממכונות עשן) ואנשים שלבושים רע ורוקדים אפילו גרוע יותר איפשהו בשנות השמונים. קצת קשה לי להבין מדוע נעשתה דווקא גרסא כזאת לשיר, כיוון שאת הצד הזה של שנות השמונים רוב האנשים מעדיפים לשכוח.
אל דאגה, This Empty Flow חוזרים לעצמם בקטע הבא, Untitled; הפעם הייתה זו דווקא המלודיה הרפטטיבית של הגיטרות שתפסה אותי.
יש בעצם קטע נוסף שנקרא Untitled, הקטע התשיעי, והוא שונה בתכלית; הוא מתחיל במשחקים באפקטים של הקלידים יחד עם אלה של הגיטרות ודובק בזה עד האמצע בערך, משם והלאה מקבלים את הרושם שלהקה או המאזין תחת השפעת אופיום – הדברים מתחילים להדהד, להאט, להתערפל ולהתעמעם.
כיוון שמדובר באוסף, זוג נוסף של שירים דומים, גרסאות 0.1 ו- 0.2 לשיר Distress (שנמצא גם ב- Magenta Skycode) בולטות בו; הראשונה יותר אווירתית ואמביאנטית והשנייה בקצב מהיר יותר ועם נוכחות גדולה יותר של התופים והגיטרות. שתי הגרסאות מלנכוליות באותה מידה של הגרסא ב- Magenta Skycode, כל אחת בדרכה שלה.
כאשר מגיעים ל- See Nothing, הוא כבר נראה טיפוסי ללהקה – אולי אם חידוד נוסף לתהייה מדוע הלהקה לא המשיכה והוציאה את האלבום השני שלה. יכול להיות שהשיר העוקב לו, Nevermore, מספק את התשובה דרך רוח הסינת'פופ של שנות ה-80 המקבלת ביטוי בו; כלומר דיי ברור שכל אחד מחברי הלהקה רצה ללכת לכיוון מוזיקלי שונה.
כדי לסגור את האוסף, את האלבום הכפול הזה, ואת הסיפור של This Empty Flow נבחר הקטע הכמעט-אינסטרומנטלי בעל הכותרת הכה-מתאימה The circle did close indeed (המעגל כן נסגר בהחלט, בתרגום חופשי) כנראה בתור דרך רגועה לסגור את הסיפור... ואולי אפילו בצורה סמלית לזה שחברי This Empty Flow לשעבר עדיין מעורבים בפרוייקטים אחד של השני עד עצם היום הזה.
עופר ויינר
