2006-06-08
אריין לוקסאן, המוח מאחורי כמה מאלבומי הפרוג מטאל השאפתניים יותר של הזמן האחרון (ביניהם אלבומו האחרון The human equation שכלל שלל כוכבים), החליט לחזור לשורשים, ושהוא רוצה להקים הרכב קבוע, שיכתוב יעבוד ויתפקד כהרכב לכל דבר, התוצאה היא ההרכב Stream of passion שמורכב משישה נגנים מרחבי העולם.
הראשונה שהצטרפה להרכב, ומהווה חלק מהבסיס שלו היא הזמרת מרסלה בוביו, שאותה גילה והוציא מאלמוניות אריין באלבומו הקודם The human equation , איתה הגיע הקלידן אלחנדרו מילאן. המתופף דייבי מיקרס, הבאסיסט ג'ון ואן סטראם וגיטריסטית הליד לורי לינסטרט, הם מצאו דרך פורומי מעריצים של אריין וביחד הפכו להיות Stream of passion.
ההרכב, לא נפגש פנים מול פנים אפילו פעם אחת, עד אחרי שהדיסק כבר היה מוכן וגמור והגיע זמן לצלם קליפ ראשון (שהוא השיר השני בדיסק שעונה לשם Passion), כל תהליך ההקלטות נעשה דרך המייל; אריין, שכתב את הבסיס לרוב האלבום שלח למרסלה את הסקיצות, עליהן היא כתבה את המילים ותפקידי הקולות, משם הקבצים נשלחו לשאר ההרכב, שבו כל אחד הוסיף את התפקיד שלו. ככה כותבים דיסק במאה עשרים ואחת.
זה לא פעם ראשונה שאני מציין שלי אישית מטאל זמרות לא עושה את זה יותר מדי, לרוב הוא נשמע לי בנאלי, וחוזר על עצמו, כאשר לרוב ההרכב נשען על קולה (ובואו נודה בזה, גם על המראה) של הזמרת, והיא תופסת את מרכז תשומת הלב, כמובן שהיא מגובה בחומות של פאוור קורדס, ועיבוד תזמורתי קיטצי' ומתחנף לסרטים הוליוודיים למיניהם; אריין למרות זאת, לרוב כותב מוזיקה עם המון השפעות שונות מעולם הפרוג מטאל ופלירטוטים בלתי נגמרים עם להקות פרוג קלאסיות יותר, אבל המילים שלו קצת שוקעות בתוך הקיטצ', כך שאלבומו האחרון The human equation שלמרות שמכיל צוות זמרים שלא יבייש אף אחד, ומוזיקה מהוקצעת והדוקה, לפעמים מביך מעט ברגע שמקשיבים למילים ומתחילים להרגיש שאתה שומע גרסא משופרת של ספר קלטת.
וכאן בדיוק האלבום מצליח להתבדל משאר ההרכבים בתחום, אריין לא מאכזב עם מוזיקה מקורית ומעניינת, שבוא מצליחים להשתלב כל הנגנים שבאלבום, ומרסלה בוביו מספקת את הסחורה עם ליריקה שלא נגועה בקיטצ', ובקלות מבדילה את עצמה מבחינת הנושאים מלהקות אחרות בתחום.
האלבום נפתח בשיר Spellbound ומהתחלה מבינים שהכיוון פה הוא לא תזמורות מנופחות, או אסוציאציות הוליוודיות של שר הטבעות, אלא שילוב של אווירה אפלה ומסתורין, ובעיקר בנייה של ציפייה לפיקים שיגיעו בקרוב, תופים טרייבלים, נגיעות של גיטרות וקלידים, בצורות שונות וליין באס שמדבר בזכות עצמו.
הסינגל ששוחרר, Passion, מצליח לשלב מלודיות קליטות בתוספת חומות של דיסטורשנים בפזמון, המלודיה של מרסלה בבתים היא קליטה אך מתפתלת ומגובה בתופים אוירתיים, הפזמון שמגיע בדיוק בזמן, מוקף בגיטרות ובניית קולות יפה של מרסלה שמשתמשת בקול שלה ככלי נגינה לכל דבר, מעבר לשירה המרכזית שלה.
מה שקוסם בדיסק הזה, הוא העובדה שהוא משתמש באלמנטים היפים של המטאל הגוטי, עם העניין והסאונד המעניין של אריין לוקסאן, והמקוריות שנגלית פעם ראשונה אלינו של מרסלה.
שאר חברי ההרכב, הם חלק בלתי נפרד מהסאונד שלו, כל אחד פה כותב ומוסיף בדיוק בטעם את התפקיד שלו, הרמוניה מצוינת בין כל הכלים, התופים משתנים ודואגים להישאר רלוונטיים אבל לא מוגזמים, הקלידים לא משתלטים על האווירה אלא בונים אותה ונותנים את הנגיעות שמעצבות אותה, הסולואים של לורי מצליחים לשלב טכניקה, מלודיה ודייקנות יפיפייה, הליינים של הבאס נכנסים ויוצאים מתבניות, בדיוק כמתבקש, ואריין כמובן מנצח על כל ההרכב באותו סגנון שלמדנו להכיר ולאהוב שלו, רק שהפעם הוא משחרר מאט את המושכות, ומשאיר את סימני ההיכר שלו, אבל הם מתובלים היטב על ידי הכישרונות שמקיפים אותו.
האלבום הוא אלבום טוב בסגנון ואחד המקוריים שנעשו בז'אנר לדעתי, אריין מוותר על הפומפוזיות המאפיינת אותו לטובת סאונד הדוק ותחושה חיה יותר, הוא אומנם לא ממציא את הגלגל, אבל בהחלט נותן לו מראה משכנע.
רועי פוברצ'יק
