2006-06-08
העובדה שלהקת Bludgeon הוחתמה ע"י בסיסט להקת
Manowar ג'ואי דמאיו בטח לא הזיקה לה, אבל הסיבה העיקרית שללהקה נוצר שם טוב היא האיכות של המוזיקה שלה, תוצאה של הכתיבה של גיטריסט וסולן הלהקה – מארק דוקה.
זה האלבום השני של ההרכב, הראשון היה Crusify The Priest שיצא ב 2002, אין ספק שנעשה שינוי לא קטן בין האלבום ההוא לזה הנוכחי, Crusify היה אלבום קרוב יותר לדת' מטאל עם כמה יסודות של ט'ראש, האלבום הנוכחי קרוב יותר להארדקור או מטאלקור כשהוא משלב ריפים של ט'ראש. השינוי הגדול הגיע בדמות השירה של דוקה, לא עוד גראולים דמויי דת' אלא שירה קצבית עם ריתמיקה שלקוחה יותר מעולם ההארדקור.
החל מהרגעים הפותחים את השיר Unholy Murder ברור כי האלבום הושקעה עבודה רבה במספר חזיתות, הסאונד חלק ומלוטש עם קראנצ' רציני במחלקת הגיטרות, התופים כבר מתגלים כאחד היסודות המוצקים של ההרכב, עבודת דאבל בס נון סטופ מלווה בעבודת סנייר מהירה, כל זה מלווה בריפים ברוטלים של דוקה שנשמעים כמו שילוב של
Fear Factory מוקדמים עם
Pantera מסוימים, השירה של דוקה מוסיפה להכל קצת מוטיב מודרני שעושה את כל האגרסיות האלו למשהו קצת יותר קל לעיכול.
בשיר השני – Carnage Begins, השירה של דוקה קרובה אפילו לשירת היפ-הופ, מקצב מוצלח שהיה יושב טוב באלבומי הארדקור מודרניים, המוזיקה נותנת קונטרסט בלתי מתפשר לשירה. מידי פעם ההרכב מעלה את רף המהירות, כמו בשיר Infidel שעובד על מקצב תופים רצחני ומהיר, המילים של דוקה גם לא משאירות הרבה מקום לדמיון – אלימות וזעם הם העיקר פה.
זה לא אלבום קל לשמיעה, אין בו פזמונים מלודיים או קלידים שמקלים על העיכול, הוא ישיר, תוקפני, עמוס בריפים, בכל מקרה הייתי ממליץ להאזין לו, כל אחד יצטרך להחליט בעצמו אם הוא מסוגל לעמוד בזה.
אלון מיאסניקוב
