ביקורות
2006-06-06
דמיינו בנפשכם מסע הלוויה, קבוצה של לובשי שחורים עושים דרכם באיטיות אל אותו בור באדמה שבו, תוך זמן קצר, ינוחו שרידו הארציים של אדם אהוב, אדם שלעולם לא יראה שוב את אור השמש, לעולם לא ינשום אוויר אל ריאותיו, סופו הוא בור אפל באדמה. רוח קרירה עוטפת את קהל הצועדים, מרעידה את קצוות בגדיהם, אותן חתיכות בד גזורות שתפקידן למנוע מהם להרגיש את הקור העז שעוטף אותם.
את הפסקול להלוויה מספקת Rigor Sardonicous, תופי לוויה איטיים עד כדי עצירה מלווים בצלילו של דיסטורשן ניחר, השירה היא נהמה, מואטת לכדי חירחור מוות, האווירה היא הזויה, כמעט אוונגרדית, המאזין מוצא עצמו לכוד בתוך אותה הלוויה שבה הוא לא משתתף, הוא רואה את האלונקה מורדת אל הקבר. החל מהקלידים ההזויים שפותחים את האלבום, ועד זחילתו של השיר Pandemic, אין כאן סימפאטיה לצער האבלים.
Joseph J. Fogarazzo וחבריו עושים כאן הכול, הם האשמים. הם אלו שלא מרחמים, לא שואלים, הם פשוט מספקים את האודיו המקאברי, את הפסקול שללא ספק לא ישפר את מצב רוחך, אפשר להאזין, אבל בטח לא ליהנות מזה, לא לזה הם התכוונו.
אלון מיאסניקוב
