2006-04-03
להקת הפרוג מטאל ההונגרית הזאת בהחלט הצליחה להרשים אותי כאן, באלבום הבכורה שלהם. למרות שלהקה מתוארת כלהקה שמשלבת פרוג עם פאוור מטאל, אני הייתי נמנע מאיזכורי הפאוור, הם עושים פרוג מטאל מורכב למדי, מתוחכם, ולמרות שהוא ללא ספק כבד מהרבה להקות שנוטות יותר לפרוג רוק, זה עדיין פרוג, ללא כחל ושרק.
שני דברים מכים במאזין ברגע שמסתיים האינטרו הדרוש ומתחיל השיר הראשון – The Past Is Alive, קודם כל זה הסאונד של האלבום, הפקה ברמה גבוהה מאד שלא הייתה נשמעת נחותה בשום אלבום פרוג של להקה שחתומה בחברת תקליטים גדולה, יש גם מקום טוב לגיטרות שמצליחות להישמע כבדות ואגרסיביות מבהרבה להקות פרוג, וזאת תזכורת שזאת להקת פרוג מטאל, ולא פרוג רוק.
דבר שני זה הקלידים, עבודת הקלידים היא הדבר המרכזי במוזיקה, ולמרות הכבדות שלה יש לא מעט יסודות של פרוג רוק של שנות השבעים, למרות שבדרך כלל יותר מידי קלידים גורמים לי לאבד את הסבלנות באלבום מטאלי הפעם הם עשויים טוב מספיק כדי להיות מעניינים והם אכן מוסיפים לא מעט ללהקה.
השיר השלישי, Heart So Cold, מוריד קצת את מפלס המורכבות, הלהקה שוברת ומשנה מקצבים רוב הזמן וכאן הם מקפידים על מבנה פשוט יחסית רוב הזמן, השירה מצויינת, זה לא הצפצפה הגבוהה של סולנים שמושפעים מאנשים כמו ג'ון אנדרסון, סולן להקת Yes, אלא קול mid-range עם חספוס מסויים, אמנם בורח לו קצת מבטא הונגרי שעשה לי חשק פתאומי לגולש אבל הוא בהחלט עושה עבודה טובה.
השיר The Colonists, החמישי באלבום, לוקח את גבולות הפרוג של הלהקה לקצה הרחוק שלהם, מורכבות רצינית, תחלופה גבוהה של ריפים, עבודת קלידים רציפה, כאן בהחלט שומעים שחברי הלהקה הקשיבו להרבה פרוג בצעירותם. אי אפשר להתעלם מזה ש-
Dream Theater נמצאים כאן ברוחם, כמו בהרבה אלבומי פרוג מטאל אחרים, אמנם אין כאן את העבודה הדינמית של הגיטרות, או את הליד הבלתי אפשרי של פטרוצ'י, אבל הם כאן בתחכום ובמלודיה.
כל הכבוד, אגב, גם לחברת התקליטים על ההשקעה במארז ובעטיפה של האלבום, זה אולי לא גדול אלבומי הפרוג שנוצרו, אבל זה נראה, ונשמע, כמו מוצר איכותי לכל דבר.
אלון מיאסניקוב
