2006-03-23
Raunchy הצליחו לבלבל אותי, בקומוניקטים של חברת התקליטים שלהם נאמר שמדובר בשילוב של מטאל, מטאלקור ופופ, וגם שם האלבום והעטיפה שלו לא ממש העידו על מה שקיבלתי בסופו של דבר בדיסק, אני מניח שמדובר על שיטה שיווקית שנועדה למכור את האלבום לכאלו שרוצים מטאל עכשווי ומודרני, אבל מדובר בהטעיה לכל דבר, ומי שרק קורא את מה שנכתב על הלהקה ולא מקשיב לה עלול עוד לחשוב בטעות שזה אלבום שלו ולפופ יש איזה שהוא קשר.
בסך הכול מדובר בלהקת דת' מטאל מלודי/ מטאלקור בסגנון האלבום האחרון של
Soilwork, שפשוט מחדירה קצת יותר אלקטרוניקה ותכנות למוזיקה שלה, בגדול מדובר במטאל אגרסיבי שמשתמש בלא מעט יסודות מלודיים ושירה נקייה, והחשוב מכל, הם עושים את זה ממש טוב.
הלהקה לא מנסה להיות משהו שהיא לא, מעבר לשם והעטיפה הלא נכונים לאלבום, הם פשוט יוצרים שירים קליטים ובנויים היטב, מופקים לעילא, חסרי מקוריות בעליל אבל מענגים בכל מקרה, אני לא מנסה למצוא באלבום משהו שאין בו, לא מצפה לשמוע משהו חדשני ומקורי שישנה את עולמי, וככזה, זה פשוט אלבום טוב מאד.
הלהקה מתחילה עם תצוגת יכולת שכוללת את כל היסודות שחוזרים אחר כך באלבום, השיר הפותח בנוי על מעבר של ריפים אגרסיביים טובים, שירת גראול סטנדרטית ומעבר לשירה נקייה מלודית, כשבכל העסק משולב גרוב ושימוש נבון בקלידים שעושה את כל זה עתידני יותר, ההגדרה של חברת התקליטים Future Metal אולי שוב מתחכמת מידי, אבל למה לתת לניסיונות שיווקים להשפיע על חוות הדעת על אלבום שהוא מוצלח לחלוטין?
בשיר השלישי Phantoms, וקצת בחמישי – Remembrance, הלהקה לוקחת את כל נושא הקלידים והתכנות מדרגה אחת קדימה, עד כדי שילוב של יסודות מוזיקליים פחות ממטאליים, אבל בין זה לבין פופ עדיין יש מרחק גדול. נכון שההפקה, של טו מאדסן וג'קוב האנסן, יכולה הייתה לשבת היטב גם באלבום של להקת פופ שבדית, אבל זה עדיין לא הופך את Raunchy ל Abba...
בקיצור, הם לא ממציאים את הגלגל, הם גם לא משפצים אותו או מוסיפים לו, אבל הם מצליחים ליצור אלבום מטאלקור מלודי וקליט, עשוי היטב, שאני צופה שיחדיר אותם היטב לתוך השוק האמריקאי שאליו כבר פרצו
In Flames ו Soilwork, קראו להם מטאל, פופ או פוסט-אינדי, הם עדיין להקה טובה עם אלבום מוצלח מאד.
אלון מיאסניקוב
