2006-03-22
הורדתי בנשיפה את האבק מאלבום האוסף הזה (אני לא יודע איך קרה שהוא נשכח), הפעם קיבלתי הפתעה מעניינת בצורת אוסף שמציג להקות לא מוכרות בז'אנרים שונים, כשהדבר המשותף לכולן הוא הקשר לחברת התקליטים האיטלקית Akom Production (והעובדה שהן לא מוכרות).
יש כאן 20 שירים שונים, החל ממטאל אלטרנטיבי/ניו מטאל/אינדסטריאל מטאל כמו זה ש-
Mainline עושה בשיר One by one שנשמע מקורי אפילו שיש יותר מדי להקות בסגנון המדובר (יוצא להם אלבום מלא בקרוב, זה טיזר טוב לקראתו), עד להארדקור-פאנק-crossover כדוגמאת
Nowhere בשיר החזק Saint Whore או שיר כאסח כמו Louder than ever של
Timothy וגם ההתקפה חסרת המעצורים של
Germinale ב- Disordine בעל הדינמיקה המעולה והסולואים שיושבים בדיוק במקום.
חלק נוסף בתוך הספקטרום הוא המטאל ה"כבד" יותר: חלחלת הגור/גריינד/ברוטאל דת' ש-
Muculords העבירו בי, הדת' היציב והברור יותר של Entity ב- Unfulfilled promises שחפר בדיוק במידת הצורך, קצת ט'ראש ספק דת' מלודי ב- Mind Prison של
Last Rites, ואפילו נגיעה של האבי מטאל (ברוח ה- NWOBHM) מלהקה נוספת שנקראת Nowhere (יש מספיק להקות באלבום כדי שתהיה לפחות כפילות אחת בשמות).
רגעי השיא באוסף הזה כוללים את הקטע הפותח, Veil של להקת
Un-Kind, אשר מלא בהמון גרוב וסיבות טובות לעשות קצת הדבנגינג (האלבום יתאים לשמוע באוטו, ובתור אחד כזה חייבת להיות לו פתיחה חזקה שתתאים להתחלה של נסיעה); את השיר השביעי Last day of my life של להקה הנקראת
Fe...Dup, הוא מתחיל רגוע ושפוף אבל משתפר בדרך המוזרה לפזמון (יש בו אפילו סולנית שמצטרפת בפזמון השני וממש שמה את הקצפת על העוגה המגרה הזאת); השיר שבא אחריו, Pejote של
Media Solution, הוא פנינה של מטאל אלטרנטיבי, מלא חיים, יפלס את הדרך בכל פקק תנועה (אם יורשה לי להמשיך ברעיון לעיל קפיצה דיי גדולה מביאה אותנו אל השיר ה- 15, Back to daylight, שמראה הרבה פוטנציאל מצידה של
Sin Driven Tide (יש להדגיש שאמרתי פוטנציאל, כיוון שיש להם עוד הרבה על מה לעבוד מבחינת סאונד ייחודי).
שירים נוספים שאני לא ממש בטוח שחשוב להזכיר: Take a stand של
Sir Psycho שנשמע כאילו יצא היישר מסיאטל של שנות התשעים וגם טיפה הזכיר לי את
Incubus משום מה, העוקב לו Buone mani של להקה הנקראת
Redefine! עם מילים באיטלקית וסאונד נוראי, ו-
Eikasia שמשלימים את הסדרה עם ניסיון לא ממש מוצלח של קול נשי על רוק/מטאל אלטרנטיבי בשיר Hello ; או Freddo הפסאודו-פרוגרסיב ש-
Juglans Regia עושים.
יכול להיות שחלקכם מעט מבולבלים עקב הקפיצות שלי בין השירים – השיר השבעה עשר, Son of sam, של להקה שנקראת
Crunch Mob, כולל בתוכו גיטרות קראנצ'יות (מתאים לשם שלהם משהו) אשר יוצרות שיר הארד רוק טיפוסי ומשובח.
השיר הבא, Vuoto momento של
Griv, גרם לי לחשוב שאני בשנות השבעים; האזנה לפתיח שלו גורמת לרצון עד ללבוש חולצת tie-dye, סרט לשיער ולגדל שיער ארוך שוב – הוא לא ממשיך באותו הגל, משהו הולך לאיבוד ברגע שהסולן מתחיל לשיר, זה נשמע מאולץ.
האלבום מסתיים בגרסאת כיסוי לשיר "If you’re happy and you know it" ("מי שטוב לו ושמח", בעברית) שנקרא כאן בקיצור “If you’re Happy” והלהקה,
Action Man, מהמילים שלו שונו; אחריו בא סיום מהיר ועצבני בצורת שיר הארדקור,
Panic Roots, של להקת Panic – הייתי שם אותו במיקום אחר באלבום ומסיים אותו בקאוור המשעשע, הרבה יותר נחמד לסיים בחיוך.
בגדול, האלבום יכול לשבת טוב במסיבות תיכוניסטים, במכונית הוא מספיק מעניין וזורם בשביל נהיגה, והוא גם נותן סוג של חשיפה ללהקות שפחות (ואולי בכלל לא) מוכרות לכל המעוניין.
עופר ויינר
