2006-03-14
לפני שנתיים בערך סקרתי כאן את
האלבום הראשון הראשון של Pharaoh ולא היה גבול לשבחים שהרעפתי עליו, מדובר היה באחד מאלבומי המטאל המלודיים הטובים ביותר ששמעתי, כזה ששילב בו הרבה מאד השפעות מ Iron Maiden וגם מהאבות הרוחניים של Maiden – Thin Lizzy, כל זאת במסווה של להקת פאוור מטאל לכל דבר. כעת, ניגשתי לאלבום השני של הלהקה, אני חייב לומר שמדובר פה בעניין קצת יותר מורכב מאלבום הבכורה.
ברגע שהאלבום נפתח ברור כי מה שעשה את האלבום הראשון למנצח, לפחות מבחינת הלהקה, נשאר. נגינת הבס עדיין מזכירה מאד את זו של סטיב האריס, נגינה דינאמית שממוקמת גבוה במיקס, הגיטרה עדיין מלודית וטווה ריפים הרמוניים ששוב מזכירים מאד גם את Maiden וגם את Lizzy, התיפוף אנרגטי אבל מעל הכל ניצבת השירה של הסולן טים איימר, שנודע בעיקר כמי ששר באלבום של Control Denied, הקול של איימר הוא אחד החזקים ביותר בעולם המטאל המלודי וגם כאן הוא מפגין יכולת שאי אפשר שלא להתרשם ממנה. הסאונד של האלבום קצת יותר שנוי במחלוקת, הוא הרבה פחות מלוטש ובומבסטי מזה של מרבית להקות הפאוור מטאל, הוא יותר מחוספס, כמעט פלסטי, אני אישית חשבתי שהוא יושב טוב עם המוזיקה של הלהקה ותחושת האולד-סקול מטאל שיש להם.
השירים הם מה שעושים את האלבום הזה לדבר מורכב יותר מהראשון, דו משמעית, בשעה שהאלבום הראשון התרכז בשירים קצרים ודי המנוניים, עם מבנה פשוט ומלודיות קליטות, הפעם הלהקה עושה די הרבה דברים שיכולים היו לשבת יפה בפרוג ויוצרת גם שירים ארוכים ומורכבים, יהיו מי שיגידו – אפים. זה בא לביטוי כבר בשיר הראשון, Sunrise, מתחיל כמו שיר Maiden אופייני של הלהקה, אבל אז יש בריחה לליד פרוגי וקטע אינסטרומנטאלי לא קצר שבהחלט לא אופייני ללהקה.
זה ממשיך גם עם By The Night Sky, השיר מתחיל כמו המנון מטאלי קליט בשלוש הדקות הראשונות שלו, נגינת הבס הסוחפת, הריפים המלודיים, אבל אז הוא ממשיך ונהיה מורכב יותר עד שהוא חוצה את גבול תשע הדקות והופך לשיר שמבחינתי – ארוך מידי.
בסופו של דבר כל מאזין יחליט אם הוא אוהב את השינוי שחל בלהקה, לגבי האיכות של החומר – אין עוררין, אבל מה שמבחינתי הטה את הכף הוא השיר Fighting, שיר קצר והמנוני, ריף סוחף של הבתים, פזמון מלודי מצוין, השיר הוא אחד הקצרים באלבום ולדעתי גם הטוב בו ומבחינתי זה שאומר שהלהקה נמצאת בשיאה כשהיא לא מסבכת יותר מידי את העניינים, אבל כמו שאמרתי – כל מאזין יחליט בעצמו.
איך שלא תסתכלו על זה, זה אלבום מלודי מעולה שימצא חן בראש ובראשונה בעיני מעריצי Maiden, אבל גם יתחבב על אוהבי פאוור מטאל ומטאל מלודי מסורתי.
אלון מיאסניקוב
