ביקורות
2006-03-09
יש משהו בשבדים שגורם להם ליצור לא מעט הארד רוק שנשמע יותר אמריקאי מאמריקאי, ו- Psychopunch הם דוגמא טובה ללהקה אחת כזאת, למרות שהם אכן שבדים, האלבום הזה – השישי של הלהקה, נשמע כאילו הוא נותר בערבות טקסס עם לא מעט בורבון ברקע; הלהקה משלבת הארד רוק אמריקאי עם גישת פאנק וקצת רוקנ'רול, השילוב נשמע טבעי, רענן ואגרסיבי, והלהקה מצליחה להעביר פה איזה חצי שעה כבדה ונעימה לאוזן בלי להתאמץ יותר מידי.
הם יושבים על סאונד טוב, גיטרות עם קראנצ' מוצלח, יש גם את יסוד הסליז רוק שהיה נפוץ בלהקות אירופאיות אחרות דומות, כגון Hanoi Rocks שללא ספק היו השפעה על האלבום הזה.
האלבום נפתח עם Poison Alley Groove, ישר לעניינים, לא איזה אינטרו מעצבן אלא ישר לשיר הארד רוק עם קצב ואגרסיה, השירה היא שירה אמריקאית אופיינית, והאמת היא שאם לא הייתי יודע מה מקור הלהקה האמיתי הייתי בטוח שזה אכן הוקלט במערב ארה"ב. לאחר מכן הלהקה פונה לכיוונים אפילו כבדים יותר, על גבול המטאל הרציני, שיר כדוגמת Everlasting מכיל כמה ריפים כבדים ביותר ועבודת ליד טובה.
השיר When This World Is Dying מראה צד קצת אחר של הלהקה, ריפים יותר אפים, השיר בנוי קצת יותר מורכב, זה נותן תחושה שונה מרוב האלבום. השיר המסיים הוא The Black River Song, הוא מכיל את אחד הרגעים האקוסטיים המעטים באלבום והיה יושב טוב בפסקול של מערבון.
אני חייב להודות שיש לי נקודה רגישה למוזיקה הזאת, למרות ששנאתי את הגלאם בשנות השמונים כן מצאתי את עצמי מתחבר ללהקות ההארד רוק שהושפעו מהרוק הדרומי האמריקאי, ו- Psychopunch מצליחים ללכוד את האווירה הזאת, בשילוב עם אותה גישת פאנק שובבה שאפיינה כמה מלהקות הסליז רוק של אותה תקופה, זה לא משהו עמוק מידי, זה פשוט חצי שעה בערך של רוק נ' רול כבד ואנרגטי, ולי זה מספיק.
אלון מיאסניקוב
