2006-03-09
With Honor מורכבת מיוצאי וחברי להקות הארדקור שונות, כך שאפשר בקלות להגיד שחמשת חבריה אינם טירונים בסצנת ההארדקור האמריקאית.
יהיו כאלה שיקטלגו אותה תחת מה שנקרא happy hardcore – אך לא נראה לי שבזה מדובר, הם עושים הארדקור פשטני עם אלמנטים מלודיים.
האלבום נפתח ב- Like trumpets המהיר, שבו שומעים את השילוב המעולה בין ריפים מלודיים וקצב תופים של בריחה מהמשטרה; אני יכול אפילו להגיד שיש כאן כמה רגעי מטאלקור.
Plot Two מתחיל טוב, הריף הפותח תפס אותי, והמילים ברמה פואטית גבוהה (לא ממש בטוח כמה טוב זה יושב עם המוזיקה שהם עושים); יש גם קטע שקט יותר, שמובל ע"י התופים ואפקט שגורם לקול להישמע מדוכדך אפילו יותר משהיה נשמע בלעדיו, הקטע מוסיף עוד מימד לשיר, הוא ממש מוסיף לתנועה כאן.
שלושת השירים הבאים נגישים יותר- Elevens נשמע כמו אחת מאותם קאוורים שעושות להקות פאנק רוק, בזמן ש- Up and outהקצרצר ו- Closets הסטנדרטי יותר הם מה שהייתי קורא לו הארדקור קל לשמיעה.
Bottoms up ו- 20 Strong באים עם תחושה יותר קופצנית, שניהם אנרגטיים מאוד בגלל שינויים המקצבים שיש בהם.
אחד השירים היותר טובים כאן הוא You always said , שמתחיל בגיטרה נקייה (שגם משתלבת לאורך כל השיר) , בכלל הגיטרות יותר מגוונות ובולטות; השירה משולבת בצורה מושלמת, הכניסות מתוזמנות, העליות והירידות מתואמות עם המוזיקה- תענוג.
A New Year חוזר לקו הנגיש יותר, ו- Small dreams פשוט נשמע כמו השאר, לא מחדש דבר – שניהם לא מאוד מעניינים, ממוצעים כאלה.
השיר שסוגר את האלבום מעט רגוע יותר, הוא קצת איטי ולכן נותן בדיוק את המרחב הדרוש אחרי אלבום אינטנסיבי כל כך.
יכול להיות שלא מדובר בהוצאה טובה כמו אלה שהיו בעבר מתוך הסצינה הענפה הזאת, אבל בהחלט מדובר בהוצאה ראויה ומשובחת.
עופר ויינר
