2006-03-06
האם כעשר דקות של האזנה ללהקה מספיקות כדי להכיר אותה? Try הוא ההיכרות הראשונה שלי עם חמשת תושבי סיביר הנקראים Grenouer, למרות שהם פעילים מ-1992 ובאמתחתם ארבעה אלבומים; ה- MCD השנוי במחלוקת הזה אשר בידיי אמור להציג את גרסא מחודשת של הלהקה המדוברת, כבר לא להקת דת' ממוצעת.
מדוע הוא שנוי במחלוקת? ובכן... יש שחושבים שהשינוי בסאונד, ממחוספס ואחיד לגרגירי ומופשט, הוא בחירה גרועה; ביחס למוזיקה עצמה, הלהקה מגדירה עצמה כטכנו-מטאל (הגדרה מומצאת, מן הסתם), הם מנגנים בתכלס ט'ראש/דת' טכני בתוספת שיעבוד של שלל אפקטים מעולם הנויז/אינדסטריאל/אלקטרוני- מלעיזים יקראו לזה מטאלקור אפילו.
אפשר למצוא בקלות דמיון ל-
Meshuggah, כל שלושת השירים כאן מונחים ע"י הבאס והתופים בזמן שהגיטרות מרפרפות (מלשון ריפים) בקדחתנות וצווחות הדת' תוקפות באכזריות.
Devil’s Eye בא עם סאונד כל כך לא אורתודוקסי- מופשט וחלול, מנותק ומכני, אפילו הקולות מוזרים;
התופים נשמעים פריכים וכמעט מסומפלים (בדומה אולי למטאל אלקטרוני או לאינדסטריאל), הבאס בתפוקה מלאה, הקולות יכולים להיות מתוארים כאגרסיביים והגיטרות פשוט עושות את עבודת ההדבקה של הכל ביחד.
החוליה החזקה כאן היא All along the highway , האולי טיפה פחות אגרסיבי - הוא מפצה על זה בדינמיקה, אפקטים מטרידים ברקע שעושים את כל האווירה ואפילו קטע קליל יותר ברוח הפרוגרסיב.
Powdering Squeeze הוא הקדחתני והתעשייתי ביותר (לא במובן של תעשיית המוזיקה, אלא במובן של סגנון המוזיקה), יש בו וריאציות שונות ומשונות בסאונד אבל הבסיס הוא של מטאל טכני.
לדעתי, מדובר בהוצאה מעניינת, שרואים שתוכננה בקפידה מראש, ויכולה ליצור את ההייפ הנדרש לקראת האלבום הקרוב של הלהקה.
אחרי זמן כולל של 10:48 דקות, נהייתי רעב לעוד – Grenouer הצליחו לייצר בי את הצורך לשמוע אלבום מלא שלהם.
עופר ויינר
