ביקורות
2006-03-02
פורלקס הם חמישייה צרפתית שקיימת מאז 2002 בערך והחליטה לשחרר את הדמו/ EP הזה ב- 2005.
הם אולי מגדירים את המוזיקה שלהם כרוק'נרול עם מוטיבים של מטאל מלודי אבל הגדרה טובה יותר תהיה הבי מטאל על גבול ההארד רוק.
שיר הנושא, Suppose it war, פותח את ה- EP הזה ביריות ושריקות פגזים ומיד עובר לקטע גיטרה מהיר שמוביל לשיר בדהירות אופייניות- הוא היה יכול להיות חזק יותר אם הארטילריה הייתה משולבת לאורך השיר.
להבין את הטקסטים היא משימה שלא הצלחתי לבצע, כיוון שאני לא דובר צרפתית ובגלל שלא היו בחוברת מילים לשירים שאוכל לתרגם; אני יכול לצאת מתוך אחת משתי הנחות: או שמדובר בליריקה סטנדרטית ואופיינית לסגנון או שהליריקה מתבדחת על נושאים שונים כולל המטאל שמלווה אותה... הלוגו והעטיפה מטים לכיוון ההתבדחות.
יש כאן סוג של תעלומה שחוזרת להטריד אותי בשיר השני, Solitaire, שהוא מעין חצי-המנון.
אולי La faute du clergé פותר את התעלומה, עם פירוש שאומר משהו כמו "האשמה היא הכמורה"; הוא נפתח בקטע תופים שתופס את תשומת הלב וממשיך בגיטרה אפית, ממש סיפור בכל מחזורת תווים.
Quand le rêve disparaît (פירוש: כאשר החלום נעלם) מושפע
ממיידן בעיקרון ויש בו תצוגה ווקאלית מעולה של Damien “Castafiore” יחד עם נגינה וירטואוזית של הגיטריסטים.
אותו קו וירטואוזי ממשיך בקטע המסיים, Outro, האינסטרומנטלי.
נראה כאילו הדמו/ EP יצא כדי לתת לפורלקס קצת הכרה מעבר לזו אותה הם קיבלו מהופעות, אולי כדי לדוג איזה לייבל שמן שיוכל לתמוך באלבום מלא עם סאונד טוב; בינתיים, זה דמו טוב שמפעיל את הראש במחשבה על עתיד הלהקה.
עופר ויינר
