2006-02-08
Wraith of the Ropes יוצרים סוג של סאונד נויז/אינדסטריאל מעוות על בסיס של funeral דום, יש כאלה שפשוט קוראים לזה Horror מטאל; זה לא מפתיע, בהתחשב בעבר שלהם בהרכב האינדסטריאל Kindergarten.
הצמד, E.M. Hearst (גיטרות, באס, תופים, תכנות) ו- Scarecrow Jack Rottinghouse (קולות, סינתיסייזרים, תכנות), שולט בהפקה/תכנות ברמה מדהימה, ועם קצת עזרה מ- V. Rottinghouse (חברה לשעבר בלהקה) והדוגמנית
Sicka על העטיפה – בהחלט קשה לפספס את Ada (שפירושו גיהנום בבולגרית, אגב).
Chamber of the wraith פותח את האלבום בהוראה למאזינים לנטוש את התקווה (abandon hope); בסיס סוער שעליו מולבשים צלצולי פעמונים וקולות דמוניים הנותנים הרגשה של "נוכחות" בחדר.
פסנתר מטריד פותח את Final reflections וממשיך לאורך השיר בזמן שהקול של Scarecrow רודף את הגיטרות המלוכלכות/סטטיות והתיפוף היציב- נקודת השיא כאן נמצאת בערך בחצי הדרך, כאשר נראה כאילו הרוחות חוזרות לרדוף אותך בדיוק כשחשבת שאיבדת אותן.
Lake of decay גורם לי להרגיש כאילו אני באזור הדמדומים עם הקלידים העכבישיים שלו והדיסטורשן שרק מוסיף לתחושת החולי, אפקט תופים חלול שמצטרף מאוחר יותר סוגר את האווירה- מרגיש כאילו מישהו נכנס לי לראש.
סאונד יותר פריך אפשר למצוא ב- Alone , יחד עם קולות שנשמעים כאילו יצאו מאיזה אנדרואיד רשע.
הקירבה ל- funeral דום מורגשת ב- Death bed , הקולות בו גם הולכים יחד עם הכלים, בתיאום גדול יותר מאשר בשאר הקטעים.
Snow dragon סוגר את האלבום בטון שונה- מלנכולי, רגוע, רך, מופרע רק ע"י התופים והמכות מפעם לפעם במצילות.
הסיפור מאחורי אלבום הבכורה הזה סובב סביב בחורה צעירה, שאת הבית בו חיה היא לכאורה רודפת עד עצם היום הזה, באותו בית גר היום Scarecrow Jack Rottinghouse- נשמע כמו סרט אימה? חכו עד שתשמעו את הדיסק.
עופר ויינר
