2006-02-08
אחרי שבע וחצי שנים של פעילות בסצינת ההארדקור האירופאית Caliban הם כבר לא חבורה של מתחילים. הם יודעים מה הם עושים, וזה ניכר במוזיקה שלהם. לחבר'ה מגרמניה יצאו שלושה אלבומים מלאים ועוד שניים קצרים, עד ש-Roadrunner Records הגדולה חטפה אותם מ
Life Force Records ב-2004, וזה האלבום השני של הלהקה תחת הלייבל הגדול הזה.
האלבום מתחיל ב-Intro שקט שלא מעיד כלל על הצפוי לבוא, ולטעמי, בגלל שהוא לא כל כך קשור, ניתן היה לוותר עליו. בכל מקרה אחרי דקה זה עובר ואז ניגשים לעניינים: I Rape Myself, השיר שבא אחרי Intro, הוא להיט. מקצב שמזכיר את
Machine Head , גראולים מרשימים בקידמת הבמה או סתם ברקע, שירת פיזמון שדומה לזאת של
Killswitch Engage – כל אלה עושים את השיר לתענוג אחד גדול.
השיר הבא, Song About Killing, מתחיל בניגון מקוטע ונחמד ואז נכנסים למקצב מהיר יותר, שברגעים מסויימים זה נראה כאילו יש ריפים ששאולים מ-Power Metal. השיר כולו מלווה בקול זועם וכמעט גראולי של Andy Dorner הסולן, ואפילו שהוא לא להיט כמו I Rape Myself, גם הוא שיר מהנה מאוד.
השיר הבא, It's Our Burden To Bleed, גם הוא מציג את אותם אלמנטים של ניגון בסיגנון של Machine Head, שירה בסיגנון של Killswitch Engage בפיזמון, ריפים מהירים שנכנסים מדי פעם וקול זועם וכבד בבתים. השיר גם מוסיף מענה מקהלתי של הלהקה במהלך השיר, וקטע מוזיקלי כבד בסופו, ככה שאי אפשר להגיד שהלהקה דובקת בנוסחא אחת לכל אורך הדרך.
Nothing Is Forever הוא שיר מקסים המשלב את הניגון המהיר וההארדקורי של קודם עם כמה קטעים שקטים, ובהם שירה בקול נקי וניגון שיותר מתאים לבלדות רוק.
הרעש חוזר ב-Together Alone, שיר שמציג גם ריפים ממכרים, בנוסף לקול הזועם והדי גראולי של Andy.
My Fiction Beauty מציג פחות או יותר את אותו דבר, אבל זה מופיע כל הזמן במקצבים שונים, כך שזה לא משעמם; סולו תיפוף קצר בהתחלה, שירה בקול נקי שמתחלפת באופן תכוף עם זעקות גראוליות, ריפים מהירים שמאטים פתאום או עוצרים פתאום – את הכול אפשר למצוא פה.
No More Second Chances שבא אחר כך הולך על אותו גיוון, ולרגע אתה בשיר של Machine Head אבל ברגע אחר אתה עם מקצב של Power Metal, כך שהלהקה משאירה אותך עירני כי אתה לא יודע למה לצפות. כמובן שאם זה לא היה נעשה בסופר-מקצועניות זה היה יוצא סתם מבולגן.
הזכרתי כל כך הרבה פעמים את Machine Head אז שתבינו איך וכמה הלהקה הזו קשורה לחבר'ה של Robb Flynn: מי שעשה את המאסטרינג והמיקסינג לאלבום הוא Andy Sneap שעובד עם Machine Head (וגם עם
Arch Enemy ו-Killswitch Engage שזכו פה למספר איזכורים גם כן), ובנוסף, הלהקה יצאה למסע הופעות אירופאי לפני שנה וחצי עם Machine Head ועם
God Forbid, שגם יכולים להיות מקור להשוואה כאן.
חוץ מ-Andy Sneap ראוי מאוד לציין בצד ההפקתי את המפיק Andres Friden, סולנה של
In Flames שגם הפיק ללהקה את אלבומה הקודם. בלי קשר לצוות ההפקה המרשים של Caliban צריך לומר ש-Andy Dorner הסולן, Denis Schmidt ו-Marc Gortz הגיטריסטים, Marco Schaller הבסיסט ו-Patrick Grun המתופף עושים כל אחד בתפקידו את העבודה שלהם בצורה הכי מקצוענית ומהנה לאוזן שרק אפשר.
ניר חביב
