Various Artists - Asymmetry - [TotalRust Music]

2006-02-01

איזו בעיטת פתיחה טובה יותר יכולה להיות ללייבל עצמאי חדש מאשר אוסף שמציג צדדים שונים ממאגר האומנים שלו?
באוסף הזה השתתפו עשר להקות/פרוייקטים שונים, רובם תחת כותרת כללית של דום מטאל.

הוא נפתח בעדינות, עם להקת הדום הגותי Lux Incerta בגיטרה רכה שמלווה קול נקי (בצרפתית) שנשמע מיוסר קלות. מהר מאוד נכנסים גיטרה בדיסטורשן פריך וקול קריין קודר שמזכירים לי חומר ישן של November's Doom.
הבאים בתור הם Whelm עם State of Decay, השיר הארוך ביותר באלבום (10:54); אני לא מצליח להיזכר מאיזה שיר של Neurosis הריף החוזר לקוח.
הפן הווקאלי הוא מה שמבדיל אותם מניורוזיס (מגראול עמוק עד לטונים שקרובים יותר להארדקור) יחד עם התיפוף הלא-שבטי שגם רווי יותר במצילות.

Remembrance הם צמד שכתב את Beyond the Waters במיוחד לאלבום - קלידים שיוצרים אווירה מבעיתה, גיטרות שנמשכות ונמשכות ותיפוף מינימליסטי משהו.
מהיצירה הזאת נכנס לי סרט של גיבור, אשר איבד הכל ושואל (או שמא שואג דרך הדמעות) "למה אני?", כשהקטעים של הפסנתר הם כמו מכה של זכרונות מאלה שאיבד (זה נשמע טוב יותר באנגלית).

הסאונד הסלאדגי' של Mary Bellב- Armageddon Jam מלוכלך עד כמה שמלוכלך יכול להיות; השיר הזה טיפה חלש, עם סאונד תופים חלול ואיכות שגורמת לו להישמע יותר כמו סקיצה- החבר'ה האלה התחילו בתור הרכב drone ולדעתי היו צריכים להישאר אחד כזה.
שיר נוסף שהוקלט במיוחד לאלבום הזה הוא Luce, הפעם מדובר בפרוייקט יחיד שנקרא Asofy
מבית היוצר של Tryfar (למרות שמישהו בשם Vocisconnesse תרם את קולו וכתב חלק מהמילים);
זה מוגדר כ- depressive/suicide black metal, מלא בלחישות ביזאריות ונאקות שנשמעות כל כך חולניות ולא שפויות. התיפוף נורא עדין, נראה שכל אחד מהכלים הוא עוד קול בראשו של אדם משוגע.

The Knell היא הנציגה הישראלית שמראה צד אגרסיבי יותר של דום עם Into Shattered, דמו שהם הקליטו מחדש שרק פותח את התיאבון לאלבום הבכורה המתקרב שלהם.
נקודת השיא באלבום הזה באה מ- Mar de Grises בשיר הנושא את שם הלהקה; תופים רועמים, שירה שנשמעת כאילו באה ממישהו ברגעיו האחרונים, ריפים מהגהנום (או לפחות מהדרך לשם) וקלידים דקים שמשלימים את החוויה- האורך של השיר (10:29) הוא לא מה שמייגע בו, זו האווירה שהוא יוצר שמדכאת כל כך.
Saturnus מייצגים את האסכולה הישנה של הדום עם Murky Waters המבשר גם על החזרה שלהם לפעילות אחרי שבשנת 2000 התפרקו- הקלידים כאן באמת נותנים נפח למרות שהם עלולים להישמע קצת מוזנחים מאחור והגיטרות מלודיות מאוד, זה כמעט נשמע "שמח" (יחסית לדום).

אני לא בטוח אם Wreck of the Hesperusהתכוונו ש- Utter Rot ישמע מופק כל כך גרוע, מצד שני הם מה שאפשר להגדיר בתור experimental/sludge/doom , כך שיכול להיות שמלמולי השדים (השירה, למי שלא הבין) וחומת הגיטרות/בס/תופים נשמעים ככה בכוונה תחילה; החומר לא טוב כמו ב- Eulogy for the Sewer Dwellers שלהם מ-2005.
Abysmal Darkening סוגרים את האוסף עם End It (שם מתאים, הא?) שה"שירה" בו נשמעת כאילו יצאה מפיו של חולה רוח המעונה במוסד סגור, כאשר כלי העינוי הם הריפים החזקים והתיפוף הפתאומי-קדחתני.

בתוך מבחר כזה של להקות, עם רגעי שיא ושפל, ייתכן שזה חוסר השלמות שעושה את האוסף הזה כל כך מיוחד.

עופר ויינר