2006-02-01
אתחיל ואומר שכמעט כל אלבום שלאנס קינג שר בו הוא אלבום מהנה, ולו רק בזכות קולו האדיר של סולן להקת Balance Of Power לשעבר, שכיום מנהיג הרכב בשם Pyramaze, הוא נשמע כמו הכלאה של ג'ף טייט מ Queensryche עם לא מעט השפעות אחרות, וקשה לתפוס אותו עושה משהו לא נכון בשירה שלו, גם באלבום הזה הוא מרביץ הופעה מצוינת, והעובדה שגם שאר המרכיבים באלבום לא רעים די תורמת.
בעיקרון הלהקה היא פרי מוחו של גיטריסט בשם Yan Leviathan, גיטריסט שלא ממש מוכר כיום בסצנת הפרוג מטאל, אבל אם ימשיך בקצב שבו הוא התחיל עם האלבום הזה, הראשון של ההרכב, הרי שהוא עוד מיועד לגדולות. לבדו ומלבד לאנס מנגנים בהרכב גם ג'ונה וינגארטן, הקלידן, שגם בא מההרכב Pyaramaze, גיטריסט הליד רוג'ר מור (לא זה שהיה ג'ימס בונד), המתופף דויד סמול (מההרכב של דויד אלפסון – F5) ואלפסון (לשעבר Megadeth) עצמו מנגן כאן בס, בקיצור, מעין הרכב על.
הטענה העיקרית שלי לאלבום היא הסאונד שלו, הוא לא רע, אבל הוא יכול היה להיות הרבה יותר טוב, הגיטרות נשמעות קצת פאזיות והתופים קצת כבדים מידי על האוזן, אבל הוא לא כזה נורא שאי אפשר להנות מהאלבום בגללו.
מבחינת הטקסטים מדובר באלבום קונספט, אבל אני אתייחס דווקא יותר למוזיקה, שהיא שילוב די מוצלח בין פרוג מטאל לבין פאוור מטאל והבי מטאל, כלומר היא נשמעת הרבה יותר אגרסיבית וישירה מפרוג מטאל שמושפע מלהקות הפרוג רוק של שנות השבעים, אמנם יש כאן לא מעט קלידים עם סאונד של שנות השבעים, אבל הם יותר תומכים במכלול של המוזיקה מאשר מפגינים יכולת אוננות גבוהה כמו של כמה להקות פרוג מטאל אחרות, גם האגרסיות והכבדות של המוזיקה גרמו לי לחבב את הלהקה, שני השירים החביבים עלי באלבום, The Dear ו Single Blade Of Vengeance מכילים איזון נכון של כל היסודות ומצליחים לתת בראש ולא רק להפגין יכולת נגינה מרשימה.
הקלידים ראויים לציון נוסף, הם באמת בין הטובים ששמעתי לאחרונה, ואני בדרך כלל לא איש של קלידים, אבל הם פועלים נכון בזמן השירים ומצליחים גם להרשים במהלך כמה קטעים שניתן להם סולו.
בסך הכול מדובר באלבום מהנה מאד, שוב, הסאונד לא משולם, ואולי הייתי חותך איזה שיר או שניים שגורמים לאלבום להישמע קצת עמוס מידי, אבל בגדול עדיין מדובר באלבום פרוג מטאל כבד ומהנה.
אלון מיאסניקוב
