Roine Stolt - Wall Street voodoo - [InsideOut]

2006-02-01

רוינה סטולט הוא דבר ראשון גיטריסט, ואפילו אחד הטובים יותר שקיימים בימינו לדעתי,אחרי עובדה זו, רוינה סטולט הוא גם זמר, מלחין ענק, מפיק ובכללי אחד האומנים הפוריים יותר של עולם הפרוג. באמתחתו ישנם כבר כמה אלבומי סולו, את להקת הבית שלו The Flower Kings, שיתוף הפעולה הוותיק עם מייק פורטנוי, ניל מורס ופיט טרוואוס בפרוייקט טרנאסאטלאנטיק, הופעת אורח באלבום החדש של ניל מורס, אלבומים עם להקת הפרוג השוודית הוותיקהKaipa והרשימה לא נעצרת פה אלא רק מתארכת.

כולנו מכירים את תופעת ה"אלבומי גיטריסטים" (מי שזכה לשמוע את האלבום של ג'ון פטרוצי', ג'ו סטריאני ודומיהם), שבהם לרוב יש השקעה מטורפת בגיטרות והשאר פלוס מינוס נשאר ברמת הבסיס, במקרה הזה, בזכות כישרונו הרב של סטולט שעוסק בכל סוגי המוזיקה ובכל פניה, אין כאן שום כלי, או עיבוד שנשאר ברמת הבסיס, למרות שבכל זאת, כמו שנאמר בפסקה הקודמת, הוא קודם כל גיטריסט.

כדי לסיים עם כמה עובדות יבשות (אבל מוסיפות) אז בואו נציין כמה דברים על האלבום, יש בו הופעת אורח מרכזית למדי של ניל מורס על קלידים וקולות (לדעתי סטולט ומורס זה אחד השילובים היותר כיפים, מעניינים, ופוריים שיש). כמו כן יש רשימה די הזויה של נגנים שלהם סטולט נותן שמות לא אמיתיים בטענה שהוא לא יכול לחשוף את שמם עקב בעיות חוזה עימם, לפי שמועות והאוזן, בקלות מאוד יכלו להיות נגנים אלו חבריו לפלאוור קינגס (ובזה אני כולל את דניאל גילדנלאו) ופשוט כדי להשאיר זאת כאלבום סולו הוא העדיף להשאיר אותם חסויים.

האלבום שבמקור היה אמור להיות יותר בלוזי, מצא את עצמו מסתכם בלהיות מאין פוסט בלוז פרוגרסיבי עם נגיעות פסיכודאליות, תפקידי גיטרה מהפנטים, גם ברמה הטכנית, גם ברמת המקוריות והסאונדים המצוינים שהוא מוציא מהכלי הזה. רוינה סטולט הוא אחד הגיטריסטים היחידים שמצליח לשלב בוירטואוזיות רמת רגש גבוהה, יחד עם טכניקה מהירה ומסובכת.

הליריקה ברובה נוקבת כלפי העולם הקפיטליסטי ואפשר לראות זאת לפי שמות השירים (everyone wants to rule the world, it's all about the money. Everybody is trying to sell you something והרשימה ממשיכה), ובכללי כלפי דרך התנהלותו של העולם, סטולט הוא אדם שאוהב לשבת ולהרהר על כל נושאי העולם, ויש לו מה להגיד על כולם, הכוונות תמיד טובות, לפעמים הליריקה עצמה קצת פחות.

השירים למרות שרובם באורכים הרבה מעל הממוצע ממכרים כאילו היו שירי שלוש דקות, וסוחפים אותך איתו לכל אורכם, רובה באמת מבוססת על בלוז, אבל רצה לכל כיוון, והשילוב שלו ושל מורס בשירה ובמלודיות הכלליות כל כך מנצח שקשה להפסיק אותם באמצע באף שלב.

הרבה טוענים שהאלבום הזה נשמע בדיוק כמו הפלאוור קינגס, וכמו פרויקטים נוספים של סטולט, האווירה באלבום די מרמזת פלאוור קינגס ולמשל השיר Everyone wants to rule the world יכול היה להילקח מאלבום של טראנסאטלנטיק. חלק מאשימים את בעובדה שהוא מוציא כל כך הרבה דיסקים כל הזמן שהוא נידון לחזור על דברים, או למחזר אותם, לדעתי זה דווקא הוכחה להשפעה הענקית שיש לסטולט על כל פרויקט שהוא נוגע בו, שלא משנה כמה מזערי תהיה העבודה שלו עליו, הוא כל כך כובש בכישרון שלו, שהכול מקבל סאונד "סטולטי" כזה, ולכן זה דומה לפרוייקטים רבים שלו, כי לכל אומן יש סאונד מסוים, בלי קשר לכמה אלבומים הוא מוציא. ובקשר לטענה של טראנסאטלנטיק, יש לנו פה חמישים אחוז מההרכב, ואם הם כותבים ביחד, מן הסתם יהיו פה נגיעות לכיוון.

לגבי מורס, שאחראי פה על רוב הקלידים, וחלק נכבד מקולות הרקע וקולות ראשיים, אין מה להגיד, הבנאדם נמצא יחד עם סטולט ברשימת האומנים הפוריים בעולם הפרוג, וביחד הם פשוט מפרים אחד את השני כמו שלנון ומקרטני עשו בזמנו (רק שהם בעולם הפרוג), והופכים את הכול לנגיש יחד עם מעניין ומיוחד.

על האלבום הזה אפשר להמשיך לחפור ימים, אבל שורה תחתונה, זה אלבום שמצליח להיות מיוחד, איכותי ביותר, כיף לשמיעה, קליט באותה מידה שהוא מורכב ומסובך, חובה לכל גיטריסט\חובב טראנסאטלאנטיק-פלאוור קינגס- ניל מורס-ספוקס בירד. לעזאזל, חובה לכולם!

רועי פוברצ'יק