ביקורות
2006-01-29
האלבום החמישי של Metalium מתקשר לקודמיו דרך הסיפור שהם יצרו (לוחמה בכוחות הרשע, הטובים נגד הרעים- פנטזיה משהו) אבל גם דרך הסאונד הטיפה שטוח שלהם.
האלבום יצא ב-2005 וגם הפעם השתתף בו Don Airey (שעבד עם Black Sabbath, Rainbow, Ozzy ושמות גדולים נוספים) שבאמת מוסיף וינטג' בקלידים שלו, במיוחד ב-Destiny ובהתחלה של הבלדה התורנית Silence of the Night שם הוא קובע את הטון הרגוע והרך עם המוג שלו כבר מהרגע הראשון.
רוב השירים נותנים הרגשה של פאוור מטאל קלאסי כמו Judas Priest או Helloween; מעין רטרו של שנות השמונים- תקופה בה שירים כמו Power of time, Ride on ו- Mother earth היו מתקבלים בברכה ומוצאים את מקומם בזכרונו של כל חובב מטאל (בהנחה שהיו יוצאים לפני 20 שנה כמובן).
שיר הנושא הוא נקודת השיא בדיוק כמו באלבום הקודם ובדיוק מאותה סיבה- יש בו את כל האיכויות של המנון מטאל ממוצע.
Endless Believer הוא שיר אפי (8:06), לעומת Atrocity שהוא כמו אגרוף מהיר והגיטרה בו מזכירה לי שירים של Children of bodom.
One by one הוא סיום נחמד לאלבום אבל הוא לא חזק כמו הסיום באלבום הקודם (
As One); הפתיחה שלו חזקה, עם כל הכלים ו- Henning שצורח "Why?", רק שזה יוצא כמו ניסיון נואש להישמע כבדים.
בגדול, Demons of Insanity יספק את כל אלה שאוהבים פאוור בצורה הטהורה שלו, בלי סאונד מודרני או השפעות חדשות- דבר המשאיר את המוזיקה לדבר בעד עצמה.
עופר ויינר
