ביקורות
2006-01-29
אחרי ששחררו כמה EPים, כמו The art of war ב-2003, החליטו חברי הלהקה להוציא סופסוף אלבום מלא ראשון (בין השאר בעזרתו של Onkel Blodronk מ- The Appartus).
Manifest מגדירים את המוזיקה שהם עושים כ- Supreme noise thrash (הגדרה שקצת קשה לי לקבל שגם נשמעת קצת יותר מדי ממוצאת)- אני מסרב להגדיר את המוזיקה שלהם ככה, זה מסרס אותה.
השיר הפותח, Slay the dove, הוא מעין ת'ראש שמשודרג בגראול של Stain Leknes על גבי הריפים הטיפה יותר חדשניים של הגיטרה.
Manufactured lie ו- Third eye ricochet בנויים בצורה מתוחכמת יותר ויוצרים הרגשה של דת' טכני כמעט דרך התיפוף העצבני והגיטרות התואמות.
הבאים בתור, Dead and spiral ו- Grind whore, מציעים סוג של החלפת כוחות; הם קרובים יותר להארדקור אבל לא מאפשרים לו להשתלט.
פן נוסף של Manifest אפשר למצוא ב- Friendshit (עם ההשאלה מ- Friendship) שנשמע יותר כמו Noisecore מבחינת ההפקה.
קשה לבחור את השיא באלבום הזה כי כל השירים חזקים באותה מידה פחות או יותר- אבל הייתי הולך על King of sin שמתחיל במקצב שבטי, מתפתח לסוג של המנון אבל עדיין שומר על הכבדות שהופכת את Manifest לייחודית כל כך.
עופר ויינר
