2006-01-16
כשיצא אלבומם הראשון של להקת הפאוור האיטלקית הזאת, סימנתי אותם לעוד חקייני Rhapsody שלא ממש מצליחים להדביק את היכולת או הכישרון של המקור, הם ללא ספק נשמעו מקצועיים, אבל חסר היה להם הכיוון, הבשלות, והייחוד של Rhapsody.
אלבומם השני של הלהקה, Hastings 1066, כבר הפתיע אותי לטובה, הם פנו לכיוון הפאוור המלודי התזמורתי שוב, אבל הפעם הם סאונד משופר בהרבה, הרבה יותר מקוריות, הם יצרו מטאל מלודי אבל בלי להישמע צ'יזי או ברור מיידי, והיכולת של חברי הלהקה באה לביטוי באופן הרבה יותר טוב.
האלבום השלישי של ההרכב, Jeanne d'Ark ממשיך את המסורת של ההרכב בליצור אלבומי קונספט המבוססים על סיפורים הסטורים ידועים, והוא שוב בונה נכון את השילוב של פאוור מלודי ותזמורתי, ומשלב אותו עם סאונד מדויק והרבה בגרות בכתיבה.
החל מהאינטרו התזמורתי הפותח ברור כי הלהקה עשתה הרבה כדי להכניס לאווירה הנכונה, זה נשמע כמו פסקול לסרט היסטורי רחב יריעה, ושהשיר הראשון, Maiden Of Steel נכנס במהירות גבוהה, הרושם כי מדובר באלבום מנצח כבר נטוע די בחוזקה.
השיר הוא שיר פאוור מהיר, וירטואוזי, יכולת מעולה של כל ההרכב, ובראשה הקלידן הכישרוני ועבודת גיטרות מלודית חזקה ביותר, בנייה חכמה של השיר, הכול מתחבר להמנון פאור מטאל. בניגוד ל Rhapsody, ההרכב נשמע פחות גרנדיוזי, ההפקה פחות מלוטשת, וכל זה דווקא מתחבר לאלבום שעדיין נשמע אורגני למרות המלודיה הרבה שלו.
שיר שתיים, The Chosen מבוסס על לחן עם תחושת מוזיקת ימי הביניים, ולא מעט רגעים שהיו יושבים טוב גם באלבום פרוג מטאל, אבל הפזמון והלחן גם מספיק קליטים כדי לא לעצבן את מי שרוצה פאוור ישיר ומיידי.
השיר האהוב עלי באלבום הוא כנראה …For Orleans, הוא מתחיל בקטע אינסטרומנטאלי ארוך, עד שנדמה שככה ימשך השיר, אבל אז הוא מתחיל עם שיר מטאלי שהוא אחד הכבדים באלבום. אחד הדברים החיובים הנוספים שעושה הלהקה הוא שיש תחושה שלמרות שיש להם כישרון עצום ויכולת נגינה גבוהה, הם לא ממהרים לזרוק עליך את כל הארסנל המכובד שלהם, הם בונים השירים בחוכמה ועם הרבה בגרות, וככה בדיוק נשמע השיר הזה.
לסיכום, אחד מאלבומי הפאוור מטאל הטובים ששמעתי ב 2005, וטוב לדעת שהלהקה ממשיכה לעשות מוזיקה איכותית ולשמור על הרמה שבה התחילה עם תקליטה השני.
אלון מיאסניקוב
