alternative-zine.com

ביקורות

Opeth: Ghost Reveries
Opeth - Ghost Reveries - [Roadrunner Records]

2005-11-27

בפעם הראשונה ששמעתי אלבום של אופת' התוודעתי לשלמות - האלבום הזה היה Deliverance (ב- 2002) וזה היה אותו סיפור עם כל אחד ואחד מאלבומי הלהקה – כך שתוכלו לנחש שזה אותו סיפור עם Ghost Reveries.

האלבום נפתח עם Ghost of perdition, שיר פותח חזק הן מבחינת הסאונד והן מבחינת הליריקה;
הגראולים של Mikael Åkerfeldt מצד אחד כל כך עמוקים ,מצד שני כל כך מדוייקים ...פלוס נוסף הוא הקול הנקי שלו, שנראה שרק משתפר מאלבום לאלבום, כאשר כאן מדובר בשיא שלו.
ההוספה של Per Wiberg (מ- Spiritual Beggars) כחבר קבוע בלהקה, בניגוד לחבר להופעות בלבד, ממלאת את הפערים עם קלידים אטמוספריים ורגועים וגם כאלה בעלי סאונד vintage "שמן" יותר שמעלה את תחושת הכבדות המעוותת (זה מורגש מאוד ב- The Baying of the hounds).
בכל הנוגע לעבודת גיטרות, Åkerfeldt ו- Lindgren יודעים איך לבנות מתח עם ריפים רפטטיבים או גיטרות נקיות שנשמעות כאילו באו היישר משנות השבעים (כמו ב- Atonement האוריינטלי משהו או
ב- Hours of wealth ו- Isolation yearsשמעליהם מרחפת Deep Purple) ומוכיחים את מיומנותם כששוברים את המתח בריפים הכאוטיים הכבדים שמזוהים כל כך עם הלהקה.
Martin Lopez מבריק; הוא מצליח להוציא כבדות ולהישמע מעניין וייחודי מתי שרק צריך, תורם את הכישרון שלו לגרום ל- odd time signatures להישמע טבעי (אפשר למצוא את זה ב- Beneath the mire וגם ב- Reverie/Harlequin forest) - כך שזה לא פלא שהוא חולק תואר המתופף האהוב עלי יחד עם Daniel Liljekvist מ- Katatonia.
את האלבום משלים Martin Mendez שקובע את הטון עם גיטרת הבאס ג'ז הלא כל כך מסורתית שלו ודוחף את Opeth לרמה גבוהה אפילו יותר, עם אותן השפעות אוריינטליות ואותו סאונד וינטג' מדובר.


אני מרגיש חובה לציין את The Grand Conjuration , הוא שונה מכל מה שהם עשו עד היום וההרגשה שלי היא שזה השיא של האלבום. יש לו איזה טאצ' של Mike Patton ותחושה אמיתית שמעורבת בו נוכחות מאיימת וקודרת.

Opeth בהחלט קלטו כמה דברים מסטיבן ווילסון, שעבד איתם על Blackwater Park, Deliverance ו- Damnation , ולמרות שלא היה מעורב ב- Ghost Reveries עדיין אפשר לראות איך העבודה איתו השפיעה עליהם; הם לקחו את הדיוק והעושר, יחד עם כלים שעוזרים לבניית אווירה כמו אפקטים, סימפולים, סינתיסייזרים ועריכה יצירתית (כמו הריף שהולך מהסוף להתחלה ב- Beneath the mire).

פעם נוספת הצליחה Opeth להנפיק יצירה מתוחכמת ואפלה, שאמנם כוללת ליריקה שמקורה ב- Occult אבל גם חדורת רגש וחן.

עופר ויינר



 
blog comments powered by Disqus