2005-11-18
קצת קשה להגדיר את הלהקה הזאת, הם בעיקר ספגו אש בגלל שהשוו ל King Diamond, אבל אני חושב שהם רחוקים מלהיות סתם חיקוי זול, מה שקראו להם כמה מבקרים.
זהו אלבומם השני של הלהקה הפולנית, והם נשמעים וותיקים ומוכשרים כמו להקה וותיקה בהרבה, את הדמיון ל King אני יכול לשמוע בגישה לטקסטים, בכמה מהריפים ובשירה, שגם נעה בין קולות מלודים בינוניים לקולות גבוהים וצרחניים יותר, משהו בכיוון Judas Priest, מה שהם לא יהיו, הסולן מוכשר באופן מיוחד, והוא מצליח לבצע את כל הטונים בכישרון בלתי מבוטל.
האלבום נפתח בקטע אינטרו לא מוצלח, קלידים, אווירה, ובחורה עם מבטא פולני כבד קוראת קטע שכתוב אנגלית עילגת, וזאת בעיה שחוזרת בלהקה לא מעט, השליטה שלהם באנגלית ממש לו מוצלחת, אבל היכולת הטכנית הגבוהה שלהם כמוזיקאים, במיוחד של הסולן והגיטריסט, מצילות את המצב.
אך שמתחיל השיר הראשון, Road To Hell, ברור כי נגינת הגיטרה היא אחד המרכזים של האלבום, ומסיבה טובה, הגיטריסט הוא אחד הטובים ששמעתי לאחרונה, מהיר, מלודי ומעניין, והוא מרביץ לא מעט לידים בכל שיר, עוד דבר שאופייני למוזיקה של King.
האלבום ממשיך באותו קו במהלכו, לא ממש קופץ בסגנונות, והשירה אמנם מגוונת, אבל הסולן לא מנסה לקפוץ מעל הפופיק, יש לו מנער טוב, והוא דואג להישאר בו.
שוב, לדעתי הקטילות של האלבום בכמה מקומות לא מוצדקות, אם מסתכלים עליהם לא כתאומי King Diamond, אלא כלהקת מטאל מלודית עצמאית, מדובר פה באחלה אלבום.
אלון מיאסניקוב
