2002-11-11
אחד ממאפייניה הטראגיים והמתסכלים של מוסיקת המטאל נגלה, כאשר כתוצאה משאיפה להגיע למעמד התוהו מוחלט, במטרה לכבוש את פסגת חילול-הקודש האוטופי ולהפריך, לבטל וללעוג לרעיונות כ-"גן-העדן" ו-"קרית-הנשמות", לאחוז בהתגלמותם המדומה של מושגי הקדושה והטוהר ולהשליכם בעוצמה לעבר מערבולת האקראיות הארצית, מידת המאמץ הרבה המושקעת בדבר מוליכה לתוצאה הפוכה כמעט לגמרי. תוך הצבת המאזין תחת מטר בלתי פוסק של אגרסיביות, עוצמה ואלימות, מתהווה למעשה מעין עולם חוקיות פנימי, המאופיין בעיקר בהיותו צפוי מראש, אחיד ומרגיע, ובמקום לדרדר את המאזין לתהום-שאולה, מציב אותו בים שלווה רוגע. קחו, למשל, את להקת RAVAGER המקסיקנית.
מרכולתה של החבורה הלטינית היא BRUTAL DEATH METAL, הניחן בהשפעות הכה-מוכרות של להקות כ- Morbid Angel, Angel Corpse, Kuisun וכיו"ב. ראשית, ברצוני להחמיא לחברת OSOMOSE PRODUCTIONS הצרפתית, המפיצה ומשווקת את האלבום, על מערך גילוי הכשרונות הבינלאומי שבהפעלה (או, ליתר דיוק, על "האזנה לעותקי הפרומו המגיעים לתא הדואר של החברה"), ויותר מכך, על נטילת הסיכון הכלכלי והקשיים הטכניים שבהחתמת להקה ממדינת עולם-שלישי השוכנת מעבר לאוקיינוס. שנית, בזמן טפיחה אוהדת על לחי אחת של אנשי החברה, בהחלט ארצה להלום בשנייה, על כך שבחרו להשקיע את ממונם, המוקצה, ככל-הנראה, מתקציב מוגבל, בטיפוח להקה אשר סצינת המטאל כבר עמוסה יתר-על-המידה בשכמותה. האם אתם באמת חושבים שאנו זקוקים לתנובה נוספת מפס-הייצור האינסופי של להקות הדת' הברוטאלי המציפות את השוק חסר השליטה?
כעת, אני חש שיש לרסן במעט את הביקורת המופנית כלפי RAVAGER על יישומם הבלתי-יצירתי של ז'אנר שחוק- מלכתחילה: הלהקה משתדלת לקשט את יצירותיה במעט אלמנטים מבדילים - לעיתים הם סוטים ממתודת המולת הברוטאל-דת' הלינארית-דטרמיניסטית, ומשלבים נגיעות של BLACK METAL, בעיקר בהיבט מהלכי ריפי-הגיטרות. כך, תוך הקפדה על שמירת הקונספט הכללי של המוסיקה בעינו , פקטור הכאוס מוגבר באופן יעיל ותכליתי. אכן, RAVAGER מצטיינים בציירם תרשים כמעט בלתי אפשרי לבחינה, בהעמדתם תרחיש קשה מנשוא ממש. אך, למרבה הצער, כאן התופעה הניזכרת לעיל מתגלה במלוא תפארתה מקהת-החושים. בעוד והפלט העוצמתי של הלהקה ודאי יבהיל, ירתיע וידחה כל הדיוט תמים ובלתי מנוסה, המאזין הקיצוני הותיק, לאחר מספר שניות בהן יחווה שלב מעבר קצר של האזנה ערה, יאפף, כסלע איתן המוצב בכבשן רוחש, באווירה מהורהרת וחולמנית, כמעט מבלי לחוש יותר בתופת הסובייקטיבית הכה-נסבלת. בנוסף, יכולתה המוזיקלית הממוצעת למדי של הלהקה (הנפגעת בעיקר מהשנות של ירידה ארעית בתיאם בין הגיטריסטים למתופף המהיר) לא תעזור להמיס את קרחון המטאל המנוסה ולחשפו לתבערה. לכשעצמו, האלבום לא רע, אך, בהתחשב בנסיבות,המלצתי - למתחילים בלבד!
תום אורגד
