2005-11-13
העיר ברמינגהם היא לא רק זאת שהתחילה את המטאל, היא גם זאת שסיפקה כמה מלהקות הדת' הגדולות של תחילת שנות התשעים וסוף השמונים, להקות כמו Napalm Death ו Benediction, ועכשיו עוד להקה מגיחה ממנה, להקה שנשמעת זהה באופן מפחיד לשתי להקות מהתקופה, Napalm עצמם, וגם Entombed השבדים.
הסאונד הוא הדבר הראשון שמזכיר את הלהקות השבדיות הקלאסיות של התקופה, אותו כובד אדיר ותופים מהדהדים, רק חסרות אותן שריקות צורמות שהיו יוצאות כשניגנו ריפים מהירים בגיטרות, השירה היא העתק כמעט מוחלט לזאת של Barney Greenway, סולן Napalm, מעין חצי-גראול חצי צעקה עבה וגרונית.
מבחינת המוזיקה שלהם הם יוצרים חיבור בין גריינד/דת' וסלאדג', עם קצת סטונר זרוק פה ושם, האלבום נפתח עם שיר הנושא שלמרות הכובד והאגרסיה שלו הוא מכיל איזה גרוב שנפוץ יותר באלבומים המאוחרים יותר של Entombed, כשהפזמון לוקח כל מה שטוב בהארד קור ישן ונותן לו זריקת אנרגיה חזקה.
יש גם Blast beats, ולא מעט מהם, אבל שוב, הם משולבים באיזה גישת פאנק שדי הגיונית בהתחשב בזה שגם Napalm Death הושפעו בעיקר מסצנת הפאנק וההארד קור המוקדמת.
רגעים לא צפויים הם משהו שהלהקה לא פוחדת ממנו, ב Static יש רגע מלודי בליין הגיטרות ובשירה שנשמע כאילו נלקח מאלבום של Spinal Tap, אבל הוא עשוי כל כך טוב ובהגיון שהוא מצליח להישמע הרפתקני ולא מגוחך, מה שכן, אני לא רואה את Napalm או את Entombed עושים משהו כזה.
בקיצור, האלבום הוא חזרה נעימה לתקופת התיכון שלי, אי שם בתחילת שנות התשעים, והוא עשוי טוב, מדויק, ומהנה, מומלץ בחום.
אלון מיאסניקוב
