2005-11-13
שני האלבומים האוהבים עלי של להקת הט'ראש הוותיקה הזאת הם השני שלהם, No Place For Disgrace, והרביעי, Cautro, שניהם מייצגים סגנון אחר לגמרי של הלהקה, No Place המוקדם מייצג ט'ראש פשוט ואנרגטי, ואילו Cautro הוא אלבום בוגר ומתוחכם יותר, שקשה לשים את האצבע באיזה סגנון של מטאל אפשר להציב אותו.
Dreams Of Death, לדעתי, משלב את השניים, יש בו ריפים פשוטים יחסים ואגרסיה בלתי מבוטלת, אבל גם תחכום ובגרות שרק השנים הארוכות שהלהקה קיימת יכולות לאפשר.
האלבום נפתח עם השיר הקליט ביותר בו, שהוא גם הסינגל הראשון, Straight To Hell, עם ריף פותח שהוא אחד הכבדים שיצרה הלהקה, הפזמון הוא קליט ומיידי, ומכיל ליין מלודי שנתפס בראש, אחד הדברים הטובים עבורי בלהקה תמיד היה קולו של Eric A.K, סולן מעולה שקולו לא ממש השתנה במהלך השנים, אבל הוא כן למד דרכים שונות להשתמש בו, הוא קול מלא רגש והבעה שמתפקד טוב במיוחד באלבום הזה.
שיר שני, Parasychotic הוא עוד שיר כבד מאד, הוא פחות מיידי וקליט מהקודם, אבל הוא מכיל תכונות די דומות, Bleed, לעומת זאת, נותן כבר כיוונים שונים ללהקה, שימוש בגיטרות קלין וכיוון אפל, כמעט פרוגרסיבי במעברים, הוא מייצג משהו שיותר קרוב לאלבומים האחרונים של הלהקה, אבל יש בו, כמו בשאר האלבום, תחושה יותר הדוקה, יותר מכוונת מזו שהייתה באלבומים האחרונים.
Childhood Hero הוא שיר שנמצא על סף הבלדה, אבל השימוש שעושה AK בטונים טרגיים ובטקסטים החזקים כרגיל שלו מתפקד היטב, השיר נשאר בראש ומכיל מטען רגשי שרק להקה עם נסיון רב שנים כמו של Flotsam יכולה ליצור.
בסך הכול ניתן להגדיר את הז'אנר העכשווי של הלהקה כ "ט'ראש חושב", הוא מתוחכם ובנוי היטב, אבל שומר על האגרסיה שהייתה די חסרה ללהקה בעשור האחרון, הוא לא נקלט מייד ברובו, מלבד אולי Straight To Hell הקליט, אבל הוא בהחלט נתפס ונראה לי כיצירה אחרי לא מעט שמיעות.
אלון מיאסניקוב
