2005-11-07
ט'ראש אולד סקול, זה העניין בלהקה הגרמנית Armistice, הם משלבים כל ריף ט'ראש הידוע לאדם ומוסיפים לו לא מעט מקוריים משלהם, הלהקה היא לא להקה צעירה שהחליטה על הסגנון, עם מנגנים אותו ושומרים עליו מאז 1993, וזהו כבר אלבומם הרביעי, מה שכן, ברור כי הם לא מוציאים אלבומים מהר במיוחד, וזה ברור מכמות החומר שמצאה עצמה לאלבום, שירים ארוכים מפותלים, הרבה מאד ריפים והרבה מאד לידים ורעיונות טובים.
הסולן הוא בגרסא היותר צרודה של הז'אנר, לא צרחני וגבוה כמו השירה ב Kreator למשל, אלא יותר נמוך וגרוני בכיוון Sodom, בכל מקרה הוא נשמע מושלם לט'ראש גרמני טכני טוב.
האלבום מתחיל בלי לבזבז זמן עם Childsoldier, שיר ארוך ובנוי היטב, סאונד ט'ראש שנות השמונים מצויין, ומעבר מהיר בין ריף אחד למשנהו, יש כאן הכול, קצת Coroner, קצת Vendetta, כל היסודות של הט'ראש הגרמני יושבים להם לבטח.
Rabies ו Berserk הם שירים קצת יותר קצרים וקצת פחות מורכבים, יש בהם גם יסודות רוק נ' רול שנשמעים כמו Motorhead לפעמים, רק עם מהירות גבוהה יותר, שוב, הכל נשמע נכון כשאתה מסתכל על זה בקונטקסט הרטרו של זה.
יש גם את היציאה המגוחכת של Doggie Style, שיר עם מילים לא ממש רציניות שהותאמה לו מוזיקה רצינית, אבל פשוט אי אפשר להתייחס אל זה ברצינות כשהפזמון מבוסס על הסולן חוזר על שם השיר..
בקיצור, לאוהבי הט'ראש, האולד סקול, וסתם מטאל טוב, זה אחלה אלבום, לא עושה כלום חדש, אבל עושה משהו ישן ממש טוב.
אלון מיאסניקוב
