ביקורות
2005-11-02
אני לא יודע מה קורה בזמן האחרון, מספר גדול של להקות שמנגנות בצורה מדהימה פשוט מוציאות אלבומים שלוקחים את ז'אנר ה Core לתת ז'אנריו למקומות שעליהם לא חלמו בעבר.
במקרה הזה עוסקת הלהקה במעין שילוב של Emo/crash core, עם לא מעט Screamo, אבל מה שבולט בה הוא בעיקר התחכום והיכולת הטכנית המרשימה ביותר שלהם, הם דואגים להכניס בכל שיר לפחות 50 ריפים שונים, ויותר שברים מבאף של מייקל ג'קסון, בקיצור – אין מצב שאפשר לקלוט את האלבום בשמיעה אחת, לא יקרה.
האלבום הופק ע"י Kurt Ballou איש Converge שנתן לו סאונד בריא וחד אך עם זאת צפוף ועימו לא מעט לכלוך מכוון, במיוחד זה שמיועד לפיידבק החזק שבו עושה שימוש הגיטריסט כדי ליצור כמה רגעים מיוחדים שלא פעם ןלא פעמים מזכירים את עבודת הגיטרות של Jesus Lizard.
מה שבטוח, האגרסיות פה לא נחות, מלבד קטע החצוצרה המוזר ב As Far As Goodbyes Go, ועוד כמה רגעים של גיטרות קלין, האלבום משתולל ומרביץ בכל רגע נתון, כשהמתופף קורע את הסט, והסולן צורח את נשמתו במסורת מיטב ה Scream core העולמי.
האלבום כל כך יוצא דופן ומורכב שישבתי לשמוע אותו בערך עשר פעמים ועדיין לא התגברתי אפילו על חצי ממנו, מה שכן יכולתי להבין הוא עד כמה הוא גאוני, ואני ממליץ עליו בחום.
אלון מיאסניקוב
