2005-10-31
Linea 77 הם להקה איטלקית שמגדירה את המוזיקה שלהם כ Happy core, לי זה נשמע כשילוב קצת מאולץ של הארד קור, פאנק, ופאנק רוק.
הלהקה ללא ספק ענקית בארץ המוצא שלהם, שם הם נחשבים כלהקת הרוק מספק אחת במדינה, והם זכו לביקורות נלהבות גם באמריקה ובאנגליה שם יצאו לסיבובי הופעות, זה האלבום הרביעי שלהם, וזה שהוא יצא בחברת התקליטים האנגלית Earache מעיד שכנראה תופסים מהם לא רק בארץ המקור שלהם.
את האלבום הפיק מי שהפיק אלבומים ללהקות כמו Adema ו Papa roach, והוא הוקלט באותו אולפן שבו הקליטו להקות כמו Tool ו Cyprus Hill, שוב, כנראה שהושקע בהם לא מעט כסף.
תהרגו אותי אני לא מבין למה.
החל מהשיר הפותח, Fist, הכה בי בלגן של אלמנטים, שירה לא מלודית ולא ממש צרחנית, אלא מחופפת, גורם הפאנק חזק ובולט, אבל גם סמטוכה רצינית של הלהקה, אף אחד מהם לא נשמע נגן מי יודע מה, אולי המתופף שכן מרביץ כמה קטעים חביבים, אבל גם הוא נאבד בבלגן הכללי.
השיר השלישי מושר באיטלקית, וכן הלהקה קצת מצילה את כבודה האובד, מלודיה חביבה, והשירה נשמעת הרבה יותר טבעית ולא מאולצת כשהסולן לא מנסה את האנגלית שלו, שוב, זה לא שיר ענק, אבל הדבר הכי חביב באלבום שהוא ברובו נפל.
Charon הוא השיר היחידי מלבד זה שגם יש בו כמה רגעים חמודים, וזהו, השאר הוא שוב חזרה על הבלגן הכמעט סלדג'י של הלהקה.
יכול להיות שהם ענקים באיטליה, אבל גם אם הרכבת המהירה שהיא Linea ממשיכה בדרכה, אני מרוצה מספיק מלאכול ארטיק על הרציף..
אלון מיאסניקוב
