2005-10-31
זה אלבום הבכורה של הלהקה האמריקאית הזאת, ולמרות שהוא נראה כאלבום מטאל קור, המילים הן מאד מטאל קור, והשירה גם קרובה למטאל קור, הוא הרבה יותר קרוב לדת' מטאל מסורתי מלכל דבר אחר.
הלהקה לוקחת השפעות מלהקות כמו Cannibal Corpse ומכניסה בהן ריפים טכנים יותר, לידים מלודים חזקים, וגישה שיותר קרובה לגישת הארד קור, ומכל המיקס הזה הרוב עובד טוב מאד.
הסאונד, שנעשה ע"י (Between The Buried And Me) Jamie King הוא חזק מאד, שמעתי כמה תלונות על סאונד התופים, אבל אני חושב שאנשים מפספסים את העניין, זה בדיוק הסאונד שמתאים ללהקה שרוצה לגעת באולד סקול דת' מטאל, אותו סאונד ייחודי שהיה נפוץ בתחילת שנות התשעים.
באופן כללי, אגב, יש באלבום עבודת תיפוף אדירה, רק צריך לשמוע את עבודת המצילות במהלך הליד בשיר When Everything Becomes Nothing או את עבודת הדאבל בס הסופר מהירה בשיר הפותח כדי להבין עד כמה טוב המתופף.
לא חסר גם לעבודת הגיטרות, כמה ריפים חכמים, עם רגעים שלקוחים מ Cannibal Corpse אבל גם לא מעט רגעים של דת 'מלודי דוגמת At The Gates המאוחרים יותר, ושוב, אותו הליד בשיר השני הוא בהחלט רגע מלודי מעולה.
השירה נעה בין צרחות Scream Core אופייניות לבין גראול דת' עבה בהרבה, והשירה באופן כללי היא מה שמזכיר לנו שלא מדובר באלבום דת' אמריקאי משנות התשעים.
מה שכן, טענה כלפי המילים, בחוברת הן פשוט כתובות ברצף, והסולן לא ממש שר על פיהן, הוא חוזר על קטעים, קופץ, ובגלל שהמילים לא כתובות על פי השירה שלו, בלתי אפשרי להבין אותו ולהבין מה הוא שר רוב הזמן.
בגלל השיטפון הגדול של להקות מטאל קור ודת' מודרני ששוטף את עולם המטאל כיום יש סיכוי שהלהקה תעלם ותטבע, אני מקווה שלא, זה אלבום איכותי וטוב, ברוטאלי אך עם זאת מלודי במידה.
אלון מיאסניקוב
