2005-10-28
זה האלבום השני של להקת ההרד-קור האנגלית הזאת, והוא בהחלט מהווה משב רוח רעננה של מקוריות ויכולת טכנית מרשימה.
ההרכב, שהתחיל כהרכב אינסטרומנטאלי בלבד לפני שצירף את הסולן Ed Godby, אדם שמצליח לצרוח בכמה עשרות טונים שונים, ושבהחלט מהווה נקודת ריכוז טובה למוזיקה שלהם, שעלולה לגרום למאזין לאבד את עצמו לפעמים בכל העושר המורכב שלה.
זה שאת האלבום הפיק Kurt Ballou מלהקת Converge ניתן לשמוע גם בניקיון המופתי של הסאונד, וגם בכמה מהשירים של הלהקה, שהדמיון שבהם לכמה קטעים מוקדמים של Converge הוא בלתי ניתן לוויכוח.
האלבום נפתח עם קטע מורכב ודינמי, Blast beat מתחיל אותו לפני שהוא הופך לשילוב של הארד-קור מסורתי עם מקצבים פיוז'נים מהירים, המורכבות והתחכום של מה שהלהקה עושה הוא פשוט מדהים, המתופף שובר יותר ממשפחה יוונית בחאפלה גדולה.
Function! Function! הוא קטע הארד קור טיפוסי יותר, יש בו כמה רעיונות טובים, אבל זה בעיקר הקול המרשים של Godby, שנע בין צרחות Scream core אדירות לגראולים נמוכים יותר, שמזניק את השיר לרמה גבוהה יותר.
הקטע הבא הוא קטע אמביינט קצר, שמזכיר דברים שעושים Isis, והוא מתחבר עם Knight The Arsonist הקצר והמטורף, כמה ריפים גאוניים שזורים בעובדת תיפוף מרשימה, גם כמה רגעי בינים שלקוחים מעולם הג'אז.
הקטע הבא, Not Guilty, הוא כבר סלדג' איטי וקודר, צרחות עמוסות אפקטים עם שפע של פיידבקים מהגיטרות, חתיכת מכה לראש.
השיר הבא הוא בעצם קטע אינסטרומנטאלי שאני מניח שנשמע כמו מה שהלהקה עשתה לפני צירופו של Godby כסולן, כאן הוא רק מדקלם ברקע, ומרכז של השיר הוא בגיטרות הקלין שפותחות אותו ובעבודת התיפוף האנרגטית שבו.
אתמצת ואומר שהאלבום הזה דורש לא מעט האזנות, יש בו כל כך הרבה שבלתי אפשרי לקלוט הכל בשמיעה אחת או שתיים, אבל הוא בהחלט ראוי לתשומת לב רצינית, ואחרי כמה שמיעות עמוקות אי אפשר שלא לאהוב אותו, לאנשי ההרד קור המתוחכם יותר, ה Scream core ובאופן כללי אוהבי ה Core, מדובר באלבום חובה.
אלון מיאסניקוב
