2005-10-24
ממש קשה לי להגדיר את הלהקה הגרמנית הצעירה הזאת, הם התחילו בשנת 99', וזה כבר אלבום האולפן השלישי שלהם, מה שכן, מלבד העובדה שהם אוהבים Queensryche, מספיק כדי שיקראו לעצמם על שם האלבום האגדי של הלהקה, אני לא מצליח לסמן כיאות את הז'אנר שלהם.
בגדול הם עושים משהו שנשמע כמו פאוור מטאל אגרסיבי, אבל פתאום פותח הסולן בסדרת גראול שלא הייתה מביישת של Children Of Bodom, ואז מגיע קטע קלידים פרוגרסיבי מוזר, הבנתם את הבעיה – מה זה בדיוק?
כמה יתרונות קודם כל, סאונד מעולה, כזה שלא היה מבייש את גדולות הלהקות שקיימות כיום, גיטרות שיושבות ממש טוב במיקס, יש כמה ריפים טובים ועבודת ליד מרשימה למדי,
החיסרון הוא בעיקר בשירת הקלין של הסולן, הוא נשמע לא רע רוב הזמן, אבל מידי פעם הוא מפספס את הטון ואז זה בורח למחוזות שנשמעים הרבה פחות מקצועיים.
השיר הפותח Owner Of Secrets הוא שיר טוב, ללא ספק, ריפים חכמים, אגרסיבי מספיק, שוב, רק השירה קצת מכשילה אותו לפעמים, אבל רוב הזמן הוא נשמע סבבה.
האלבום בנוי משהו בכיוון אלבום הקונספט, עם קטע מעבר קצר אחרי כמעט כל שיר, זה טוב לתחושת התחכום שבו, אבל זה גם מעצבן אם אתה רוצה פשוט לשמוע אלבום מטאל ברצף.
ברגעים מסוימים הלהקה נשמעת קצת יותר גותית בכיון שלה, עם קטעים כמו Guidance שנותנים יותר באווירה הקודרת.
בסה"כ, אלבום לא רע, בעיקר לקהל המלודי יותר, אבל הם צריכים לעבוד על השירה, צריכים להיות הרבה יותר ממוקדים מבחינת הסגנון, ולנסות ליצור אלבום פשוט יותר ופחות שאפתני.
אלון מיאסניקוב
