ביקורות
2005-10-11
אני בספק אם אי פעם סקרתי אלבום בסגנון הזה, כי מדובר פה באלבום שאין לו שום קשר לרוק או למטאל, מדובר פה בפרויקט ברובו אינסטרומנטאלי שנכתב ורובו מנוגן ע"י אדם אחד בשם Peter Bjärgö שיוצר מוזיקה שמושפעת ממוזיקת ימי הביניים עם הרבה נגיעות של מוזיקה ערבית ואתנית.
אם בעבר אלבומיו היו שילוב של קולות אופראיים ולחנים גרנדיוזיים, הרי שפה, אלבומו החמישי, מדובר באלבום הרבה פחות ראוותני, שהמוטיבים האתנים שבו רבים בהרבה, תוך שימוש בכלים כגון דרבוקה ושאר כלי הקשה ערביים, האווירה של ימי הביניים עדיין כאן, אבל היא נשמעת מיסטית ורגועה יותר.
הדבר הכי דומה שניתן לתאר הוא או אלבום של Dead Can Dance או פסקול של סרט אימים מיסטי המתרחש בארצות ערב, שילוב מאד רגוע אבל עם תחושה מאיימת שבשירים מסוימים נשמעת ברורה ותוקפנית יותר.
האלבום נפתח בקטע יותר איתרי והזוי לפני שהוא נכנס למקצב היותר ערני שלו בדמות שיר הנושא, ואז התחושה היא פחות או יותר סדירה, קטעים כמו Seductive Flame לוקחים האלבום למחוזות יותר מצמררים אבל האווירה הכללית היא די רגועה.
מפתיע לשמוע את היכולת המגוונת של Bjargo עם מבחר כל כך גדול של כלים כשרק שלושה אנשים נוספים תורמים שירה וקצת כלי הקשה, אין ספק שמדובר כאן ביצירה של אדם אחד שהוא ההרכב.
לשעות ערב חמות ולאווירה מיוחדת, האלבום מומלץ מאד, לא לאנשי מטאל המצפים לריגוש מהיר, אבל אי אפשר להכחיש את האטמוספרה המיוחדת שהאלבום מצליח ליצור.
אלון מיאסניקוב
